פסק-דין בתיק עפ 7111/06

כב' השופטת ש. דברת :

1.         ביום 2.11.05 הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בו יוחסה לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1977,  כלפי מי שהיתה חברתו לחיים, בכך שביום 10.8.05, בסמוך לחצות, שעה ששבה המתלוננת לביתה באשדוד, רץ לעברה ואיים עליה שלא כדין, משאמר לה כי יהרוג אותה, וזאת בכוונה להפחידה ולהקניטה.

בדיון מיום 2.11.05, הודיעה המשיבה לבימ"ש קמא כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, " לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשמ/ת ת/יודה, ת/יורשע. אנו לא נתנגד כי התסקיר יסקור נסיבותיו האישיות ולצורך זה בלבד. אנו נעתור לעונש מאסר בפועל, תלוי נגדו מאסר מותנה ואנו נבקש להפעילו. הסניגור יטען להארכת התנאי". הסניגור אישר בפני בימ"ש קמא שזה ההסדר.

בהתאם לכך, המערער הודה והורשע. התיק נדחה לקבלת תסקיר שירות המבחן ולטיעונים לעונש.

ביום 1.3.06 הוגש תסקיר בו צויין, בין היתר, הקושי של המערער לקחת אחריות על התנהגותו, חוסר הבנתו לגבי דפוסי האלימות שמבטא ולדפוסי התקשורת עם המתלוננת, את הקושי להעריך את יחסיו עם המתלוננת ואת נסיבותיו האישיות, ומשכך לא בא שירות המבחן בהמלצה כלשהי.

בדיון מיום 5.3.06, הטיל ביהמ"ש על המערער מאסר בפועל של 6 חודשים, הפעיל עונש מאסר מותנה של 6 חדשים שהיה תלוי נגד המערער בת.פ. 208/03 (בימ"ש השלום באשדוד) באופן ששלושה חדשי מאסר ירוצו באופן חופף ושלושה חודשים באופן מצטבר. כך שסה"כ ירצה מאסר בפועל של 9 חודשים.

בנוסף, הוטלו על המערער 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין כל עבירת אלימות כולל עבירת איומים, והתחייבות להימנע מביצוע עבירות אלימות ואיומים במשך שנתיים מיום גזר הדין.

מכאן הערעור שבפנינו.

טענות המערער:

2.         בית משפט קמא לא התייחס להסדר הטיעון אליו כיוונו הצדדים, לפיו המשיבה " תעתור לעונש מאסר בפועל בדרך של הפעלת מאסר מותנה ואילו ההגנה תעתור להארכת עונש המאסר המותנה" והטיל עונש העולה על הסדר זה. היה על בית המשפט להסביר מדוע חרג מהסדר הטיעון שהוסכם בין הצדדים, ובית המשפט לא עשה כן.

בנוסף, היה על בית המשפט ליתן הזדמנות למערער לקבל טיפול ראוי, משהמערער לא הבין משמעות הטיפול, שהוצע לו ע"י שירות המבחן.

עונש המאסר המותנה בגין איומים, ענינו הרשעה בעבירה כנגד בת זוג, ואילו מתסקיר שירות המבחן עולה מפורשות, כי אין מדובר בקשר של בני זוג כהגדרת החוק. על כן, לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה נגד בן זוג.

מכל מקום, בית המשפט היה צריך לכבד את הסדר הטיעון, ולהטיל על המערער לא יותר מ-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

טענות המשיבה:

3.         הסדר הטיעון עם המערער נגע לתיקון כתב האישום, הודאת המערער והרשעתו, כאשר לעניין העונש לא היה הסדר טיעון. לא היתה הסכמה בין הצדדים כי התביעה תעתור להפעלת מאסר על תנאי בלבד, וההסכמה באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון (עמ' 4).

דיון:

4.         השופטת בייניש (כתוארה אז), בעש"ם 1826/02 בועז סולמי נ' עיריית ת"א-יפו, תק-על 2002(2) 1432 קבעה : " אין חולק כי הכלל הרחב הוא שבית המשפט, ולצורך ענייננו בית הדין, אינו קשור בהסדר טיעון שנערך בין הצדדים והוא אינו מחייב אותו בבואו לגזור את העונש. בכל הנוגע לכיבוד הסדרי טיעון על ידי בית המשפט נסתמנו בבית משפט זה גישות שונות. עם זאת, יש בסוגיה הנדונה עקרונות המקובלים לכל הדעות. נקודת המוצא היא שמלאכת גזירת הדין מסורה לבית המשפט. הכל מסכימים כי על בית המשפט ליתן משקל רב להסדר טיעון שנערך בין הצדדים והוא לא יטה לסטות ממנו, אלא בנסיבות המצדיקות זאת. משך שנים היתה הגישה המרכזית השלטת בפסיקה, הגישה הגורסת שכיוון שהעונש מסור לעולם בידי הערכאה השיפוטית, הסדר הטיעון הוא בגדר נסיבה רבת משקל שעליה להביא בחשבון, אך זו אינה הנסיבה המכרעת ".

אף שמן הפסיקה עולה כי נטיית בית המשפט היא לכבד הסדרי טיעון ולא לסטות מהם אלא בנסיבות המצדיקות זאת, הרי שבמקרה שלפנינו, לא הוכח קיומו של הסדר טיעון -  נהפוך הוא.

בדיון בפני בית משפט קמא, מיום 2.11.05, ציינה  המשיבה כי: " אנו נעתור לעונש מאסר בפועל, תלוי נגדו מאסר מותנה ואנו נבקש להפעילו. הסניגור יטען להארכת התנאי" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 5). תשובת ב"כ המערער לדברים אלה היתה: " אני מאשר את ההסדר והודעתי למרשי שבית המשפט אינו כפוף להסדרי טיעון " (שם, ש' 9).

בדיון בפני בית משפט קמא, מיום 5.3.06, ציינה התביעה כי: " הואיל ותלוי נגדו מאסר מותנה של 6 חודשים, נבקש להטיל עליו מאסר בפועל, להפעיל המאסר המותנה, מאסר מותנה והתחייבות לבל יבצע עבירות אלה בעתיד. לא אבקש קנס לאור העובדה כי אני עותרת למאסר בפועל " (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 17).

עמדתה העונשית של התביעה היתה ברורה ונאמרה בריש גלי מלכתחילה, אולם  אף על פי כן, בחר ב"כ המערער שלא להגיב על כך ולהתריס נגד הסטייה הלכאורית מהסדר הטיעון  רק בהגשת הערעור.

כשנשאל על כך במהלך הדיון בערעור ענה, כי " לשאלה מה היתה תגובתי לבקשת התובע בבית משפט קמא, אני אומר שביקשתי עבודות שירות. לא טענתי בבית משפט קמא שלא כך סוכם, ואני טוען זאת היום... בגלל שלא היתה המלצה בתסקיר אני הסתפקתי בהפעלת התנאי " (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 4.10.06).

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד שלא היה הסדר טיעון לגבי העונש, ועל כן לא חרג ביהמ"ש כאשר גזר את דינו של המערער שלא כבקשת סניגורו ובנסיבות אלה לא היה כל צורך לנמק מדוע ביהמ"ש לא מקבל הסדר הטיעון, כיוון שלא היה הסדר כזה.