פסק-דין בתיק עפ 71082/05

בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש באשר לגזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ח' אפרתי), מיום 23.02.2005 ומיום 21.04.2005, בת"פ 1692/04, לפיו הושת על המשיב עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה ל-3 שנים וכן חתימה על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח.

קודם לכן הורשע המשיב ב-5 אישומים נפרדים בעבירות הבאות: עבירה אחת של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר; 4 עבירות של שימוש במסמך מזויף; 4 עבירות של התחזות לאדם אחר; 4 עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; 4 עבירות של קבלת דבר במירמה; 2 עבירות של שיבוש מהלכי משפט; 2 עבירות של נהיגה ללא רשיון רכב תקף; 2 עבירות של נהיגה בזמן פסילה; וכן 3 עבירות על תקנות התעבורה.

מכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס רק לכתב האישום ולא לעונש, המגולל את מעלליו של המשיב, עולה כי במועד בלתי ידוע הגיעו לידי המשיב תעודת הזיהוי וכן פרטי רשיון הנהיגה של המתלונן. המשיב זייף את תעודת הזיהוי של המתלונן על-ידי הדבקת תמונתו שלו והציג עצמו כמתלונן.

עוד עולה מכתב האישום, כי על אף שביום 06.09.00 נגזר על המשיב בבית המשפט לתעבורה בחדרה עונש של פסילת רשיון נהיגה לשלושה חודשים, נהג בתקופת הפסילה תוך שהוא מתחזה למתלונן באמצעות הצגת תעודת הזיהוי המזוייפת ומסירת פרטיו.

גם ביום 03.12.00, עת הגיע המשיב לתחומי מחסום, הציג עצמו בפני השוטרים בזהות המתלונן תוך הצגת תעודת הזהות המזוייפת ומסירת פרטי רשיון הנהיגה של המתלונן.

כן עולה מכתב האישום כי גם ביום 06.12.00 וביום 18.12.00 חזר המשיב על מנהגו והציג עצמו בפני השוטרים, עת עבר עבירת תנועה, כמתלונן באמצעות הצגת תעודת הזהות המזוייפת ומסירת פרטי המתלונן.

המשיב הורשע, כאמור, על פי הודייתו בשורת העבירות המפורטת בריישא לפסק הדין.

אף על פי כן, מצא בית המשפט לנכון לגזור על המשיב עונש מאסר בפועל של 4 חודשים בלבד לריצוי בעבודות שירות - עונש עליו מלינה המערערת.

אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל.

צודקת המערערת כי מעשיו של המשיב הם חמורים מאוד, והם כוללים גם עבירות תעבורה המסכנות את שלומם של המשתמשים בדרך, תוך הפגנת זלזול בוטה בהחלטות שיפוטיות, זלזול החותר תחת אושיות שלטון החוק ומערכת המשפט.

מעשיו של המשיב גרמו להעמדתו לדין של אחר. אנו מבקשים להדגיש לחומרה את העבירות של זיוף תעודת זהות ושימוש בה; תעודת הזהות היא מסמך בעל חשיבות רבה במצב הבטחוני והחברתי בו מצויה המדינה.

עוד אנו מבקשים להדגיש את החומרה היתרה של נהיגה בזמן פסילה וניסיון לחמוק, תוך ביצוע עבירות פליליות אחרות, מפסק דין מחייב של בית המשפט.

כאמור, לא רק ביזוי החלטת בית המשפט בפנינו, אלא גם חתירה תחת עקרונות שלטון החוק.

בכך הראה המשיב שאין עליו מורא החוק. הוא חזר על המעשים שוב ושוב באופן שיטתי. בענין זה אנו מפנים לפסקי הדין שצוטטו בפנינו על-ידי ב"כ המערערת, ביניהם: רע"פ 410/04 זאב מזרחי נ' מדינת ישראל, פדאו"ר 04(3) 238:

" ...חומרתן של עבירות אלה אינה צריכה הדגשה, בין היתר, לאור העובדה כי בוצעו תוך התעלמות וביזוי פסק דין קודם של בית משפט אשר הטיל על המבקש עונש של פסילת רשיון. הדבר מלמד כי אין על המבקש מורא החוק. ואם לא די בכך, המבקש הגדיל לעשות כאשר זייף רשיון והציגו לשוטרים ובכך ביקש להונות את רשויות אכיפת החוק...למותר לומר כי בכך העלה פי כמה את רף החומרה שבמעשיו".

וראה גם ע"פ (מחוזי חי') 2613/01 מדינת ישראל נ' סימון בן דוד, תק-מח 2002(1) 167.

המדינה אינה יכולה להפקיד שוטר על כל אדם שרשיונו נפסל, ועל כן יש צורך בעונש מרתיע ואפקטיבי.

נראה שבית משפט קמא יחס משקל רב מדי לטענת השיהוי בהגשת כתב האישום שנטענה על-ידי ב"כ המשיב וכן לעובדה שמדובר במאסר ראשון ובהעדר הרשעות קודמות, למעט עבירות תעבורה.

אנו סבורים שטעה בית משפט קמא.