פסק-דין בתיק עפ 71019/05

השופטת י' שיצר :

כללי

1.            ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה ברמלה (כב' השופט א' הדר), בתיק ת"ד 60866/01, מיום 12.10.04, לפיו הורשע המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב, על-פי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) וכן בעבירה של גרימת נזק לאדם, על-פי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) ועבירה של נהיגה בחוסר זהירות, על-פי תקנה 21(ג) לתקנות.

על המערער נגזר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים לבל יעבור את אחת העבירות בהן הורשע, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.  כמו-כן נפסל רישיון הנהיגה של המערער למשך 12 שנים.

עיקרי כתב האישום

2.             על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 15.6.01 בשעה 02:30, נהג המערער ברכב מסוג הונדה סיביק בדרך בין-עירונית בכביש 443, במהירות של לפחות 120 קמ"ש, כשאיתו ברכב נסעו שני חבריו, אשכנזי חיים ז"ל (להלן: המנוח) ואטין לאוניד (להלן: לאוניד). המערער נסע בנתיב השמאלי ותוך כניסה לעקומה שמאלה, איבד שליטה ברכב, סטה לשמאל והתנגש בגדר ההפרדה. הרכב התחכך בגדר לאורך כ- 19 מטר, ואז סטה לעבר השול הימני לאורך כ- 80 מטר מהגדר עד לנפילתו לתעלה שבצד הכביש, שם התהפך מספר פעמים ונעצר על דופן שמאל של הרכב (להלן: התאונה).

כתוצאה מהתאונה, נפצע המנוח פצעים אנושים ונפטר זמן קצר לאחר מכן. לאוניד נפגע בידו הימנית, באגן, בראש ובגב, ולמערער נגרמו שריטות ושפשופים במרפק ובאצבעות כף יד שמאל.

פרטי הרשלנות שיוחסו למערער, לחילופין או במצטבר: המערער נהג במהירות העולה על המהירות המותרת בכביש; נהג במהירות לא סבירה בהתחשב בנסיבות ובתנאי הדרך; איבד שליטה ברכבו, סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בגדר ההפרדה; לא האט ולא בלם לאחר שהתנגש בגדר ההפרדה; סטה ימינה לעבר השול הימני מבלי לעשות דבר למנוע זאת; ולא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בתנאי הזמן והמקום.

לאור האמור לעיל, הואשם המערער בעבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם חבלה של ממש לאדם נוסף ונהיגה בחוסר זהירות.

ההליך וממצאי בית משפט קמא

3. המערער כפר באישומים שיוחסו לו בכתב האישום. עם זאת הוא לא הכחיש, כי נהג ברכבו במקום ובשעה המפורטים בכתב האישום.

בית משפט קמא מצא, כי המערער הודה בהודעותיו במשטרה (הוגשו וסומנו ת/19 ו- ת/12), כי סטה לשמאל והתנגש בגדר ההפרדה, ומשכך קבע כי התקיימה הוכחה לכאורה לנהיגה רשלנית מצד המערער, כל עוד לא הוכח אחרת על-ידי המערער. עוד קבע בית המשפט, כי נטל הבאת הראיה עבר אל המערער, ועל כן המשיך לדון בטיעוני בא-כוחו שהעלה מספר סיבות אפשריות לסטיית הרכב לשמאל, שאינן נמצאות, לגישתו, בשליטת המערער.

אחר סקירה מפורטת של חוות הדעת השונות ושל עדויות המומחים, ובהתבססו עליהן, דחה בית המשפט את האפשרות כי הסטיה שמאלה נגרמה עקב תקלה של מיסב שהתפרק, וכן שלל את האפשרות כי כשל צמיג גרם לתאונה. בית המשפט גם לא שוכנע כי הרעש עליו סיפרו עדי הראיה שהיו בסמוך למקום התאונה, מצביע על תקלה ברכב שקדמה להתנגשות בגדר. אי לכך, נקבע כי פעולת ההיגוי של המערער בשילוב עם חוסר מיומנותו, הם שדחפו את הרכב לשמאל.

שאלה נוספת שנבחנה על-ידי בית משפט קמא, היתה מהירות נסיעתו של המערער עובר לתאונה. בית המשפט ייחס משמעות רבה להודעת המערער במשטרה, שם מסר כי נסע במהירות של 100 קמ"ש בעת התאונה, שתאמה את ממצאיהם של המומחים לפיהם מהירות נסיעת המערער עלתה על המהירות המותרת בקטע הכביש, קרי 80 קמ"ש. עוד נקבע, כי בתנאי הדרך והנסיבות נהג סביר היה נוסע במהירות המותרת ומשתמש בנתיב הימני, בייחוד נהג חסר ניסיון, ועל-כן עצם העובדה שהמערער נסע בנתיב השמאלי, שלא לצורך הנובע מתנאי הכביש, במהירות הגבוהה מהמהירות המותרת, מוכיחה שלא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג.

יחד עם זאת, נקבע כי התאונה לא נגרמה בשל מהירות נסיעה מופרזת וכי יכולה היתה להתרחש גם אילו נסע המערער במהירות המותרת בכביש זה, שכן מהירות הנסיעה של המערער היתה נמוכה מהמהירות הקריטית בעקומה.

בית המשפט אף הוסיף כי המערער לא עשה שום פעולה להאט את הרכב לאחר ההתנגשות, אולם לאור עדותו של מומחה התביעה, מצא בית המשפט כי ההתרחשות לאחר ההתנגשות בגדר חשובה רק לעניין מזעור תוצאות התאונה.

על יסוד האמור, הורשע המערער בכל אשר יוחס לו בכתב האישום.

הערעור

4.             ב"כ המערער התייחס בטיעון ארוך ומפורט הן לטענות כלליות והן לטענות לגופו של עניין, כאשר הוא חוזר למעשה על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, ולפיכך אפנה לעיקריות שבהן:

א.      לטענת ב"כ המערער, לאורך כל המשפט נקט בית המשפט עמדה לטובת התביעה, שיצרה חשש ממשי כי גיבש דעה סופית בשלב מוקדם של המשפט;

ב.      בנסיבות העניין, טוען ב"כ המערער, לא היה מקום להיזקק לחזקה העובדתית כי על הנהג מוטל הנטל להסביר את סיבת הסטייה, הואיל והרכב התנהג בניגוד לעקרון הפיזיקאלי לפיו "רכב בעקומה שמאלה יסטה ימינה" מסיבה שאינה ידועה;