פסק-דין בתיק עפ 70925/05

כב' השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד:

1.         שני ערעורים על גזר-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופט נויטל) בת.פ. 7506/04 לפיו הושתו על המערער 46 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלוננים בסכום של 1,596,000 ש"ח.

2.        המערער, שהיה עו"ד במקצועו, הורשע על פי הודאתו בשבע עבירות של גניבה בידי מורשה. העבירות בוצעו בין השנים 2001 - 2002. באותה עת שימש המערער כעורך דינה של חברת מיסטר מאני בע"מ (להלן: "החברה"). שש מעבירותיו מתייחסות לפעולותיו במסגרת הליכי כינוס נכסים שניהלה החברה כנגד חייבים שונים. המערער, בתפקידו ככונס הנכסים, טיפל במכירת נכסי חייבים ששועבדו לחברה ושילשל לכיסו את כספי התמורה שנתקבלה בגין מכירת נכסי נדל"ן של החייבים. אישום נוסף מתייחס למקרה בו גנב כסף שקיבל מלקוחו ואשר יועד לכיסוי הוצאות שנפסקו לחובת הלקוח במשפט שניהל. סך כל הסכומים אותם גנב המערער הסתכם ב- 2,110,056 ש"ח. לאחר ביצוע העבירות עזב המערער את הארץ ביום 9.5.02 וחזר ארצה בסוף שנת 2004, כאשר הובאו בפנינו חילוקי דיעות לגבי נסיבות חזרתו.

3.        השופט המלומד הוציא מתחת ידיו גזר-דין מנומק, יסודי ומפורט ביותר, בו שקל את כל שיקולי הענישה הצריכים לענין. בבית-המשפט ניצב נאשם בן 65 שהודה באישומים נגדו, ואשר גולל בפני בית-המשפט נסיבות אישיות קשות. בשנת 1993 נהרג בנו, בן ה-21, בתאונת-דרכים.  מגיל צעיר היה המערער מכור למשחקי קלפים, אך חדל מכך שלוש שנים לפני מות בנו. על פי חוו"ד פסיכיאטרית של מומחה מטעמו של הנאשם - המערער פרופ' פניג, העבירות שבוצעו למרות שנעשו שמונה שנים לאחר מות הבן, קשורות קשר ישיר למותו. המוות השפיע על הדחף שהיה קיים אצל המערער והובילו שוב לדכאון וענישה עצמית שגררו אותו לעולם ההימורים.  מות הבן גרם לו להפרעה משמעותית בתפקודו המקצועי והבריאותי כשלכך הצטרף הדחף הבלתי נשלט להמר. בשל הימורים אלה נקלע המערער לחובות ענק ובשל כך גנב את הכספים תוך מעילה במקצועו. התוצאה היא כי המערער נשאר בחוסר כל. בצד נסיבות אלה לקולא הדגיש השופט הנכבד את צד החומרה שהתבטא בכך שאין הדברים אמורים במעידה חד פעמית כי אם בבצוע שבע עבירות במשך שנה אחת, זאת בהיותו עורך-דין המנצל בשיטתיות את מעמדו ואת אמונם של לקוחותיו, ולא עוד אלא שההין לבצע את העבירות עת שימש ככונס נכסים שהינו זרוע מבצעת של מערכת אכיפת החוק. בית-המשפט מדגיש בגזר-דינו את האינטרס הציבורי המובהק של הרתעה בענישה לגבי עבירות מעין אלה המבוצעות ע"י פרקליט המועל באמון לקוחותיו. זאת ועוד - המערער לא פיצה במאומה את קרבנותיו, ולא עוד אלא שנמלט מהארץ ולא שב אלא לאחר זמן ניכר. בהתחשב בכל השיקולים הללו, שנמנו כאן בקצירת האומר, נגזרו על המערער העונשים האמורים. 

4.         בפנינו מזה ערעור המערער על חומרת עונשו ומזה ערעור המדינה על קולת העונש. 

המערער טוען בפתח ערעורו כי לא היה בסיס לטענת התביעה כאילו נמלט מהארץ על מנת שלא לשוב אליה. לטענתו בחר לשוב לכאן, למרות שהיתה לו האפשרות לנהל מו"מ עם הפרקליטות ממקום מושבו בדרום אפריקה ולהגיע עימה משם להסדר נוח. תחת זאת בחר, לדבריו, לשוב לארץ ללא כל תנאי מוקדם ולהודות בעבירות שיוחסו לו. עוד נטען כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לנסיבות הטרגיות שהיו מנת חלקו של המערער שנגרר לעולם ההימורים כתוצאה מהאסון שפקד אותו במות בנו. מדובר באדם שלא נשקפת ממנו כל מסוכנות שהיא במצבו. כמו כן לא גנב את הכספים נשוא האישומים בשל תאוות בצע כדי להתעשר, אלא בשל עומס החובות שנקלע אליהם. התוצאה היא כי איבד את כל עולמו וכי קריירה של 34 שנים מסתיימת בחיסול שמו הטוב ובפגיעה בקשריו המשפחתיים. יש להתחשב בכך שבתום מאסרו יצא מהכלא אדם זקן, חולה, ללא מקצוע, חסר כל, עם חובות אדירים וספק רב אם יעלה בידו לשקם את חייו.

5.         המדינה טוענת בערעורה כי בית-המשפט הקל עם המערער במידה רבה יתר על המידה. מדובר באדם שגנב כספי אחרים, גרם לכך שייקלעו למצב כלכלי חמור בשל מעשיו, ולאחר מכן נהג באדישות ובאי איכפתיות כאשר ברח לחו"ל ולא עשה כל צעד שהוא לפצוי קרבנותיו. מדובר בתיק בעל חשיבות צבורית ראשונה במעלה, שכן הדברים אמורים בתדמיתם של עורכי-הדין ובפגיעה במוסד כינוס הנכסים. המערער פגע באמון שניתן בו והוכיח את הקלות בה ניתן לשלוח יד בכספי כינוס. מעשים שכאלה יש להוקיע ע"י הטלת ענישה משמעותית ביותר.

לכל אחד מהצדדים יש באמתחתו פסיקה מחמירה או מקילה יותר.

6          לאחר בחינת גזר-הדין נשוא הערעור ושמיעת טיעוניהם של באי כח הצדדים, המסקנה היא כי אין זה מקרה בו יש להתערב במידת העונש. השופט המלומד לא עשה מלאכתו קלה, אלא בחן באורח יסודי את כל השיקולים הראויים. ודאי שאין הדברים אמורים בעונשים חמורים יתר על המידה, כטענת המערער, שכן גם לאחר בחינת הבעיות האישיות שנותחו בתסקיר שירות המבחן והאסון שפקד את המערער, לא ניתן היה שלא להטיל ענישה מכאיבה ומשמעותית על פרקליט שסרח, ביצע עבירות חמורות בהיקף כספי ניכר ופגע באמון הניתן במקצוע עריכת-הדין בכלל ובמעמד המוסד של כינוס נכסים בפרט. מדובר בעונש מתון ביותר, ההולך לקראת המערער במידה לא מעטה, ויש להודות כי עלו בנו הרהורים שמא יש אכן מקום להחמיר בענישה, כטענת המדינה. בסופו של דבר נמנענו מעשות כן, על שום העובדה שניצב בפנינו אדם שהתדרדר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, שהינו כיום שבר כלי שעולמו נהרס, אם כי ההרס בוצע כמובן בידיו שלו. אין כל הכרח להיכנס למחלוקת לגבי נסיבות הגעתו של המערער ארצה. עצם העובדה שמצא לנכון לשאת רגליו ולעזוב את הארץ לאחר בצוע מעשי הגניבה הניכרים, דיה כדי לשמש נקודה לחומרה. עם זאת השופט הנכבד עשה איזון נאות בין כל השיקולים לחומרה ולקולא, וגם אם בסופו של דבר נטתה הכף במידה מסויימת לקולא, אין מדובר בחריגה כזו המצדיקה החמרה בערעור. כך מצינו בע"פ 10287/01 מ"י נ' יעקובוב ולוי (פס"ד של ביהמ"ש העליון מיום 21.3.02) את הדברים הבאים שיפה כוחם גם לענייננו:

"דעתנו היא כי אפשר שהעונש שהושת על המשיבים נוטה במידה מסויימת לקולא. אפשר שלו ישבנו כערכאה ראשונה היינו מחמירים עם המשיבים יותר ממה שעשה בית-המשפט המחוזי. אך לא אלה הם המבחנים להתערבותה של ערכאת ערעור. מלאכת גזירת העונש היא בראש ובראשונה מלאכתה של הערכאה הדיונית, ולענין זה הקדיש השופט המלומד של בית-משפט קמא, דיון ארוך ומפורט, ונדמה כי לא פסח ולו על נימוק אחד מאלה שנטענו בפניו על ידי הצדדים... בסופו של דבר מדובר בכליאה לא קצרה ומאסר ראשון של אנשים שעד היום לא התנסו בשכמותו ומקובל עלינו שלמאסר מסוג זה יש השלכות קשות".

כך אף בענייננו. בצד חומרת העבירות והצורך להרתיע ניצב נאשם שזהו מאסרו הראשון לתקופה לא קצרה, ואין עלינו להתערב במלאכת גזירת העונש המופקדת בידי הערכאה הראשונה.

שני הערעורים נדחים בזאת.

_________________

יהושע גרוס, סגן נשיא

              אב"ד

כב' השופטת אסתר קובו:

עפ"י דעתי העונש שנגזר על המערער בנסיבות הענין גם ובהתחשב בנסיבות אישיות מקל יתר על המידה. המדובר במי שהיה מכור להימורים במשך שנים רבות והסתבך גלל כן הן לפני מותו של הבן והן לאחר מכן. העבירות שבוצעו על ידו פגיעתם היתה קשה במתלוננים והאפשרות כי יפוצו על ידי המערער על נזקיהם קלושה ביותר. בנוסף לכך, המדובר בפגיעה קשה באמון הציבור בעורכי הדין בכלל ובמי שמילא תפקיד של כונס נכסים, נאמן בית המשפט, בפרט. נוסיף לכך את בריחתו של המערער מהארץ, שהותו בחו"ל במשך שנים והצורך להזקק להליכי הסגרה וכל הכרוך בכך. כל אלה צובעים את התנהגותו של המערער בחומרה מיוחדת. עונש מקל איפוא אין בו כדי להרתיע מערער זה באופן ספציפי שהתמכרותו לא חלפה עדיין מן העולם, על פי הצהרתו, ואין בו כדי להרתיע אחרים.

אשר על כן, לו דעתי היתה נשמעת הייתי גוזרת על המערער עונש של 58 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין יוותרו על מקומם.