פסק-דין בתיק עפ 70861/06

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופט י' יצחק), בת"פ 4815/04, בו הורשע המערער בהחזקת נשק ללא רשיון לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על המערער נגזר עונש של 6 חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.         בתאריך 10.6.2001 מצאה המשטרה אדם שיכור ברמת גן בתוך רכב מסחרי. הרכב היה רשום על שם חברה שבשליטת המערער. בדיעבד התברר כי האדם השיכור הינו אחיו של המערער. בחיפוש ברכב נמצא אקדח מסוג "טיטאן" וכן מחסנית וכדורים. המערער הגיע לתחנת המשטרה על מנת לזהות את אחיו. בתחנת המשטרה נגבתה מהמערער הודעה בהיותו חשוד, לאחר אזהרה, על החזקת נשק שלא כדין.

3.         בהודעתו, מסר המערער, כי רכש את האקדח בשוק בלטביה, תמורות 20 או 25 רובל. כאשר נשאל כיצד הביאו ארצה, השיב:  "עם כל החבילה שלי".

            המערער נחקר פעמיים. לדבריו, הביא את האקדח בתור מתנה או צעצוע ומעולם לא השתמש בו. לשאלה כיצד הגיע האקדח לרכב, השיב המערער כי "אנחנו נסענו ביחד לנבי מוסא, לבסיס צבאי להתקין מזגנים ...". לשאלה מי הכניס את האקדח לרכב, השיב "לא זוכר. או יפים (האח - הערה שלנו) או אני".

            בתשובה לכתב האישום, כפר המערער בכל העובדות הנטענות והורשע לאחר ניהול הוכחות.

4.         בית משפט קמא דחה את גרסתו של המערער בבית המשפט, לפיה סיפר במשטרה סיפור "בדים" משום שנלחץ כאשר הגיע לתחנת המשטרה. כמו כן, דחה בית המשפט את עדויותיהם של שני עדי הגנה, שהוצגו כמומחים.

5.         לא מצאנו כל עילה להתערב בהכרעת הדין.

            טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא כי ההודעה נגבתה שלא כדין משום שלא הוזהר בדבר זכותו להתייעץ עם עורך-דין טרם מסירת ההודעה. בטיעון בעל-פה בפנינו, הפנה ב"כ המערער לע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, תק-על 2006(2), 1093.

            לפי קביעת בית המשפט באותו עניין "פסילת קבילותה של ראיה בפלילים בשל דרך השגתה, תלויה בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד - כי הראיה הושגה שלא כדין; והשני - כי קבלת הראיה במשפט תפגע משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה". 

גם אם ובהנחה שגביית ההודעה בלי להודיע למערער על זכותו להיוועץ בעורך-דין, מהווה השגת ראייה שלא כדין (ואין אנו קובעים בנדון), הרי לא נתקיימה העילה השנייה לאי קבילותה של ההודעה.

            המערער לא התנגד בבית משפט קמא להגשת ההודעה בטענה שאיננה קבילה בשל דרך השגתה. ההודעה הוגשה כדין. החוקר נחקר על נסיבות גביית ההודעה. לאור מכלול הראיות שנשמעו, עדותו של החוקר (גובה ההודעה) ועדותו של המערער - איננו סבורים כי הסתמכות על ההודעה פגעה משמעותית בזכותו של המערער להליך הוגן.

אנו דוחים איפוא את הטענה בדבר אי-קבילות ההודעה.

6. כשאמרנו "הודעה" יש לדייק ולומר: "שתי הודעות", אותן מסר המערער אותו יום בתחנת המשטרה. שתי ההודעות מפורטות מאוד. המערער אף מזכיר באחת מההודעות את סוג האקדח ומתאר באופן הגיוני ורציף את רכישת האקדח, הבאתו ארצה, היכן טמן אותו רוב הזמן כדי שלא יגנב חלילה, וכיצד הגיע לרכב. אין כל סיבה שלא לתת לשתי הודעות אלו משקל מלא.

אשר ל"דבר מה", אנו סבורים כי עצם מציאת האקדח ברכב השייך לחברה של המערער - מהווה "דבר מה" מספיק, כדי לבסס הרשעה על ההודעות.

לפיכך אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.

      7.   יחד עם זאת, למעלה מן הצורך איננו יכולים להמנע מההערה הבאה. כאמור לעיל, כפר המערער בעובדות כתב האישום. משום מה, לא הגישה התביעה שום ראיה על הבעלות ברכב ועל מי הוא רשום. נושא החזקת הרכב עלה בבית המשפט קמא רק בעדותו של עד הגנה מס' 4, אחיו של המערער, אשר העיד כי הרכב שייך "למפעל שלנו", היינו - שלו ושל המערער. המערער עצמו לא נחקר ולו במילה אחת בנושא הבעלות או ההחזקה ברכב. מחדלה זה של התביעה לא ברור לנו. מכל מקום, הוא נרפא על ידי עדותו של האח.

7. אשר לעונש, לא מצאנו כל עילה להתערב בענישה.

העונש שהושת על המערער איננו סוטה ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, המתבטא בהטלת עונשי מאסר בפועל. ברע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), אמר בית המשפט העליון "כי הסכנה הטמונה בעבירה חמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין".