פסק-דין בתיק עפ 70843/06

סגנית הנשיא, השופטת ס' רוטלוי, אב"ד

1.         זהו ערעור על חומרת העונש, שנגזר על המערער על ידי בית משפט השלום בפתח-תקוה, כב' השופטת דבורה עטר, בת.פ 3168/05 ביום 27.3.06.

2.         המערער הורשע על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון ב-11 עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה לא נכונה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ, תשל"ו - 1975 (להלן: - "חוק מע"מ") ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק מע"מ וכן במסירת מסמך הכולל ידיעה כוזבת וכן ביצוע 7 עבירות של מסירת דו"ח הכולל מסירה כוזבת לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ ו-3 עבירות של השמטה מתוך דו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה.

            על-פי הסדר הטיעון, הוסכם על מסגרת מירבית שאליה תוכל התביעה לעתור לעניין עונש מאסר והיא - תקופה של 12 חודשים, כאשר הנאשם יוכל לטעון באופן חופשי לעניין המאסר, כמו גם ליתר הרכיבים של הענישה.

3.         העונש שהושת על הנאשם היה כדלקמן:  10 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך של 40,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו.

            בית המשפט איפשר לנאשם לשלם את הקנס ב-20 תשלומים שווים ורצופים של 2,000 ש"ח כל אחד החל מיום 1.5.06.

            אי תשלום אחד מסך כל התשלומים יעמיד החוב כולו לפרעון מיידי.

4.         המערער החל לרצות את עונש המאסר ביום 2.4.06 וזאת מאחר שלא היה בידיו להעמיד את הערובות שקבע בית המשפט לשם קבלת עיכוב ביצוע.

5.         בתקופה המיוחסת לכתב האישום, עסק המערער בהשכרה ומכירה של פיגומים.

העבירות, שבגינן הורשע הנאשם, מתייחסות לתקופה שבין 1997 עד 1999, כאשר סכום העסקות אותן השמיט מהדו"חות התקופתיים למע"מ הגיע ל-776,673 ש"ח שהמע"מ בגינם היה 132,034 ש"ח וכן השמיט מתוך הדו"חות למס הכנסה הכנסות נוספות במשך אותן 3 שנים שהגיעו לכדי 545,897 ש"ח.

6.                   הערעור נסב הן על עונש המאסר והן על רכיב הקנס.

לטענת ב"כ המערער, בית משפט קמא לא התחשב דיו בנסיבותיו האישיות של המערער,  אשר הגיע לפת לחם עקב קריסת עסקו עוד בשנת 1999, כאשר נגדו עומדים ותלויים תיקי הוצאה לפועל בסכום של למעלה מ-700,000 ש"ח ואשר סובל מבעיות בריאות שונות ואיננו יכול לפרנס את משפחתו המונה 8 ילדים בגילאים 13 עד 28.

כמו כן, בית משפט קמא לא התחשב דיו בשיהוי הרב שבהגשת כתב האישום שהוגש רק בשנת 2005 כאשר המערער נחקר עוד בשנת 1999 וכן בהודייתו של המערער. מצופה היה מבית משפט קמא כי לא יאמץ את הרף הגבוה של הענישה, במיוחד לנוכח העובדה כי מאז 1999 לא נתפס המערער בביצוע עבירות נוספות.

לפיכך מבקש המערער לבטל את תקופת המאסר בפועל או, לחילופין, להעמידה על תקופה קצרה יותר ולהמירה בעבודות שירות.

טענה נוספת בערעור קשורה בהשתת תקופה של 5 חודשים חלף אי תשלום קנס בסך 40,000 ש"ח, שפירושה המעשי הוא השתה של עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, וזאת בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המערער, שהיה בידיעת בית משפט קמא.

אין המערער טוען שקנס בסך 40,000 ש"ח איננו קנס הולם את נסיבות העבירות, אלא שלטענתו לא היה זה ראוי להטיל תקופת מאסר כה ארוכה חלף הקנס והוא עותר להמיר את התקופה לתקופה קצרה יותר.

לתמיכה בטיעוניו הגיש ב"כ המערער פסיקה מגוונת של בית המשפט.

7.         מנגד, טענו ב"כ המשיבות כי לא נפל פגם בגזר דינו של בית משפט קמא, אשר פעל במסגרת ההסדר וכי קנס הוא רכיב חיוני בעבירות של מיסים, שכן אם לא יוטל קנס כלשהו, מהווה הדבר פרס לעוברי החוק. קנס הפחות מ-40,000 ש"ח יהווה מסר שלילי לציבור, שכן הקנס בסך 40,000 ש"ח מהווה בסך הכל 6% מהקרן שהוא השמיט, ללא ריבית והצמדה. למעשה המערער לא שילם שקל אחד, לא למע"מ ולא למס הכנסה. ואילו אם בית משפט שלערעור יפחית את תקופת המאסר חלף הקנס, יהיה זה למעשה איון של גזר הדין.

בנוסף לכך, בנימוקי בית משפט קמא ניתן לראות כי הוא לקח בחשבון את השיהוי ואלמלא השיהוי יתכן שלא היו מגיעים להסדר טיעון זה. ניתנה הזדמנות למערער לשלם את הקנס ב-20 תשלומים והוא לא ניצל הזדמנות זו.

8.         אין בערעור זה ממש.