פסק-דין בתיק עפ 7080/06

כב' השופטת - ש. דברת :

1.   ביום 26.9.04 הורשעה המערערת, על יסוד הודאתה, בת.פ. 663/03, בבית משפט השלום באשדוד, בעבירות של גניבה- עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- "חוק העונשין"), ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, בכך שביום 2.4.03, נכנסה לחנות "סופר סנטר" באשדוד וגנבה משם 4 יחידות דאודורנט, בהסתירה אותם תחת בגדיה ובכיסה ויצאה מהחנות מבלי לשלם עליהם. משנתפסה על ידי קב"ט החנות, איימה עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמרה לו כי לאחר העבודה תכה אותו.

באותו הדיון, ביום 26.9.04, לאחר שהורשעה המערערת ושוחחה עם נציגת התביעה, הודיעה המשיבה כי  המערערת מבקשת לצרף שני תיקים נוספים: ת.פ. 1409/03, בו יוחסה לה עבירת  גניבה ואיומים, בכך שביום 25.1.03 גנבה שני בקבוקי בושם, מחנות "ניו פארם" באשדוד, בהורידה הזמזמים מקופסאות הבשמים, הכניסה אותם לתיקה ויצאה מהחנות מבלי לשלם עבור הבשמים. כשנתפסה על ידי קב"ט החנות, איימה עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאחזה בסכין וכיוונה אותו לכיוונו של הקב"ט, בכוונה להפחידו או להקניטו. בנוסף, איימה המתלוננת גם בפגיעה בבני משפחתו של הקב"ט, מששאלה אם יש לו בן ועשתה סימן של שחיטה בגרון. כן ביקשה המערערת לצרף תיק נוסף ת.פ. 702/03. מצרוף זה ביקשה לחזור בדיון מיום 05.03.06 ובית המשפט נעתר לכך.

המערערת הורשעה על פי הודאתה גם בשני התיקים שצורפו וביהמ"ש הורה על קבלת תסקיר.

בדיון ביום 15.5.05, לאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן, עתרה המשיבה למינוי סניגור למערערת, נוכח כוונתה לעתור למאסר בפועל, או לכל הפחות, למאסר שירוצה בעבודות שירות. ביהמ"ש אכן הורה על מינוי סניגור.

בדיון מיום 5.3.06, לאחר דחיות לצורך בחינת חלופה טיפולית במסגרת שירות המבחן, ומשלא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, התיר בית המשפט למערערת, לבקשתה, לחזור בה מהודאתה בת.פ. 702/03. לא באה בקשה לחזור מהודאתה בת.פ 1409/03 שצורף אף הוא או בת.פ. 663/03.

ביהמ"ש השית על המערערת מאסר בפועל לתקופה של 9 חדשים; 12 חדשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, מיום שחרורה מהכלא, שלא תעבור עבירות של גניבה או איומים; התחייבות בסך 10,000 ש"ח, להמנע, במשך שנתיים מיום שחרורה מהכלא, מכל עבירה מן העבירות בהן הורשעה.

מכאן הערעור שבפנינו.

טענות המערערת

2.         העונש שהושת חורג בחומרתו מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיה האישיות של המערערת.

היה על ביהמ"ש לקבוע, כי המשיבה מנועה מלעתור להטלת עונש מאסר בפועל משלא עתרה מיד - בישיבת המענה וטרם הודאת המערערת - למינוי סניגור נוכח כוונתה  לבקש מאסר בפועל. במיוחד כאשר  העתירה למינוי סניגור נעשתה 9 חדשים לאחר הרשעתה של המערערת.

התנהגות המשיבה הולידה ציפיה אצל המערערת כי לא יתבקש בעניינה מאסר בפועל, ומשכך מנועה המשיבה לשנות מעמדתה.

התנהלות זו של המשיבה, פגעה בציפיותיה של המערערת שהסתמכה על עמדתה הראשונית של המשיבה והרעה את מצבה ע"י צירוף התיקים. אלמלא צרפה המערערת את שני התיקים הנוספים, וניהלה אותם בנפרד, בפני מותבים שונים, אף בלא שיוגש תסקיר בענינה, היה עונשה קל יותר.

בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי, כי לחובת המערערת הרשעה אחת בלבד, המאוחרת לביצוע העבירות נשוא הערעור, וכי לא נפתחו נגדה תיקים נוספים. בנוסף, לא ניתן משקל ראוי להודייתה המיידית של המערערת, לגילה הצעיר ולהיותה אם חד- הורית.

לא היה מקום ליתן משקל רב להעדר המלצה טיפולית של שירות המבחן נוכח נשירתה של המערערת מהמסגרת הטיפולית בה השתלבה מיוזמתה, ואין בעובדה זו כדי להאפיל על נסיבות אחרות של היות העבירות בהן הורשעה עבירות מסוג עוון, שחומרתן אינה גבוהה, הזמן שעבר מאז ביצוען של העבירות ואי-ביצוע עבירות נוספות על ידה מאז, גילה הצעיר והודייתה המיידית בכתבי האישום.

טענות המשיבה

3.         לא היה כל שיהוי בעתירת המשיבה למינוי סניגור למערערת. הדבר נעשה מיד משסברה שיש סיכוי כי תבקש מאסר בפועל לאור התסקיר השלילי שהתקבל בענינה של המערערת.

דיון

4.         תקנה 4 א  לתקנות הסניגוריה  הציבורית,  התשנ"ו - 1996 קובעת: " סבר  תובע  כי יבקש מבית המשפט להטיל על נאשם שאינו מיוצג עונש מאסר בפועל אם יורשע, והיה לתובע יסוד להניח שהנאשם אינו מיוצג בשל היותו חסר אמצעים, יודיע על כך התובע לבית המשפט בתחילת המשפט, כדי שבית המשפט יוכל לבחון אם נתקיימו התנאים למינוי סניגור לפי סעיף 18(ב) לחוק; סבר התובע כאמור לאחר תחילת המשפט, יודיע על כך לבית המשפט בהזדמנות הראשונה ".

מהסיפא של הסעיף, ניתן ללמוד, כי בהזדמנות הראשונה בה סבורה התביעה כי תעתור למאסר בפועל נגד נאשם חסר אמצעים, אף לאחר תחילתו של המשפט, ביכולתה להודיע על כך לבית המשפט.