פסק-דין בתיק עפ 70754/07

המערער הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בת"פ 4703/01, ב- 17 עבירות של ניכוי ביודעין של מס תשומות, בלי שיש לגביו מסמך כדין (חשבוניות פיקטיביות),  עבירות על סעיף 117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "החוק") והגשת דוחות למע"מ הכוללים ידיעות לא נכונות בכוונה להתחמק מתשלום מס, 14 עבירות על סעיף 117(א)(3) יחד עם סעיף 117(ב) לפני תיקון 20 לחוק, וביחד עם סעיף 119  לחוק.

מדובר בחשבוניות פיקטיביות שהפרש המס שנוכה בגינן שלא כדין, הסתכם ב- 464,140 ש"ח.

הרשעת המערער נסמכה על הודאתו.

קדם להודאה דיון ארוך שהתמשך על פני תקופה ממושכת בבית משפט קמא, במהלכו תוקן כתב האישום מספר פעמים, כאשר כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה בסופו של יום המערער, מהווה את התיקון מספר 3.

תיקונו של כתב האישום והודאת המערער היוו חלק מהסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים. בדיעבד, הסדר הטיעון, מה שנאמר בו ומה שלא נאמר בו - עומדים במוקד הערעור שבפנינו.

בתאריך 31.12.06  הודיעה ב"כ המדינה לבית המשפט, כי " הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע, נעתור לשלוח את הנאשם לממונה על עבודות השירות כדי שיבחן אפשרות אם הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות של שישה חודשים". ב"כ הנאשם אישר, כי "זה ההסדר אליו הגעתי עם ב"כ המאשימה". בהמשך, ביקש המערער לחזור בו מן הכפירה, הודה והורשע לאחר שהובהר לו, כנדרש, על ידי בית משפט קמא, כי בית המשפט איננו כבול בהסדר הטיעון.

המערער נשלח לממונה על עבודות השירות, אלא שזה האחרון הודיע לבית המשפט כי המערער איננו כשיר לביצוע עבודות שירות. אין צורך בפירוט הטעמים לכך.

בגזר דין ארוך, מנומק ומפורט הטיל בית משפט קמא, כב' השופטת ד' שיריזלי, על המערער, שישה חודשי מאסר בפועל, וכן 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח.

על גזר הדין, ובמיוחד על רכיב  המאסר בפועל שבו, הערעור שבפנינו.

בהודעת ערעור ארוכה ועמוסת פרטים לעייפה, מתאר ב"כ המערער את השתלשלות הדברים עד להסדר הטיעון. במיוחד מוסב הדגש על כוונת הצדדים בשעה שהגיעו להסדר.

הטענה המרכזית היא, כי למעשה, היה מוסכם על הצדדים כי אם הממונה לא יאשר את כשירותו של המערער לריצוי מאסר בפועל, כי אז ניתן יהא להסתפק במאסר על תנאי. ב"כ המערער מוסיף כי הציע, לאחר השלמת הטיעונים לעונש בהודעה כתובה שנמסרה לבית המשפט, גם של"צ.

גלגוליו של הסדר הטיעון מהווים את הראש המרכזי, כאמור, בהודעת הערעור.

הראש השני, עניינו גילו של המערער, מצבו הבריאותי והכלכלי. המערער יליד 1929, דהיינו, קרוב לגיל 80. לענין מצבו הבריאותי, הוגשה לנו אסופה של מסמכים רפואיים ממנה עולה, כי המערער סובל מחוליים שונים. הוצגו גם מסמכים של עירית נתניה,  מקום מגוריו של המערער, על ההכרה בו כמי שזכאי לעזרה ביתית.

לענין גלגוליו של הסדר הטיעון, טוען ב"כ המערער, כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים שיקף את אינטרס שני הצדדים ולא רק את האינטרס של המערער. ההסדר הושג במהלך החקירה הנגדית של המערער. לטענתו, גם התביעה הכירה בכך שהמצב הראייתי, כפי שהוכח לבית משפט קמא, עד לאותו שלב, לא היה "מזהיר". היו בתיק דחיות רבות, אולם רובן לא בשל המערער, אלא בשל אילוצים של בית המשפט, וכך ארע שעד אשר הגיע התיק לשלבי הסיום, התקרב המערער, כאמור, לגיל שמונים. משהגיעו לכך, סברו שני הצדדים, כי לא יהיה זה מן הראוי לשלוח את המערער בגילו לריצוי מאסר בפועל. זה היה העקרון, הציר המרכזי שסביבו נסוב הסדר הטיעון. גם בית משפט קמא היה מודע לכך.

הסדר הטיעון, כך אליבא דמערער, כלל את מה שיש בו וגם את מה שאין בו. לכל הצדדים, לרבות בית המשפט היה ברור, כי לצד ההסכמה על הפנייתו של המערער לממונה על עבודות השירות, קיימת גם הסכמה כי המערער לא ירצה, בשום פנים ואופן, מאסר בפועל.

בהודעת הערעור מתח הסניגור ביקורת קשה על בית המשפט שהתעלם מאותו "סבטקסט" שהיה ברור לכל הצדדים, ובסופו של יום, כאמור, שלח את המערער למאסר בפועל.

התובעת הפנתה אותנו לנתונים שאף הם היו פרוסים בפני הצדדים כדלקמן:

אין זו הרשעתו הראשונה של המערער. נגד המערער עמד מאסר על תנאי של שנה ושמונה חודשים, לאחר שריצה כבר מאסר בפועל בגין  עבירות דומות. בהתחשב בגילו, ומתוך מניעים אנושיים, סברה גם התביעה כי יש מקום למנוע את הפעלת המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. תיקון כתב האישום "מילט" את המערער מריצוי המאסר על תנאי שהיה חב-הפעלה, בגין העבירות הנוכחיות.

יחד עם זאת, לא היתה כל הסכמה לכך שהמערער לא ירצה מאסר כלל, כפי שטוען הסניגור. לכל הצדדים היה ברור, כי קיים סיכון שהמערער לא יימצא כשיר לביצוע עבודות שירות, ולו גם בשל גילו. הצדדים הסכימו על הפנייתו לממונה, לרבות התוצאה המתחייבת, דהיינו - כי אם לא יוכל לעשות זאת בדרך עבודות שירות, יהא עליו לרצות מאסר של ממש.