פסק-דין בתיק עפ 70641/06

המערער הורשע בבימ"ש קמא לאחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית.

כתב האישום מפורט ומשתרע על פני עמודים רבים. עליהם לא נחזור. די לנו אם נאמר כי מדובר בעבירות הן לפי פקודת מס הכנסה, הן לפי חוק מס ערך מוסף והן בעבירה של שיבוש הליכי משפט לפי חוק העונשין.

מדובר בעיסוק בניכיון צ'קים ומתן הלוואות. כל עיסוקו של המערער בתחום זה לא הובא לידיעתם של שלטונות המס ומבחינתם, המערער כלל לא היה קיים. למרות זאת, התמיד המערער בעיסוק זה לאורך תקופה ארוכה, שבמהלכה ביצע את העבירות שיוחסו לו.

הסכומים שמדובר בהם הם סכומים גדולים ובכך אנו כוללים לא רק את הסכום הסופי שקבע בימ"ש קמא לענין העלמת המס, אלא גם לסכומי המחזור שמופיעים באישומים השונים.

בימ"ש קמא הטיל על המערער 42 חודשי מאסר, מתוכם 27 לריצוי בפועל ואילו היתרה על תנאי. כמו-כן הוטל על המערער קנס בסך 50,000 ש"ח.

על ענישה זו ובמיוחד על אורכה של תקופת המאסר, הערעור שבפנינו.

אנו רואים לציין כי מלכתחילה הוסב הערעור גם על חלקים מסוימים של הכרעת הדין (לא על מלוא הכרעת הדין), לאחר שמיעת הטיעונים בפנינו ובהמלצתנו חזרו בהם הסניגורים מן הערעור לענין ההרשעה, כך שנותרה בעינה סוגיית הענישה בלבד.

בהטילו את העונש שפורט לעיל ציין בימ"ש קמא כדלקמן:

מדובר בעבריינות בתחום המיסים, סה"כ מדובר בחמש עבירות על סעיף 220(5), חמש עבירות על סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה וכן חמש עבירות על סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

החשבונות שמדובר בהם בכתב האישום התנהלו בשני סניפי בנק, בנתניה וביפו. סה"כ מדובר בכך שהמערער ניסה למשוך משני סניפי הבנק הללו סכום של למעלה מ- 20 מיליון ש"ח. ניסיון המשיכה - היווה גם שיבוש מהלכי משפט.

ביהמ"ש הדגיש את קרבתו של המערער לדמות הראשית בפרשה זו (הכוונה היא לרביזדה). עוד הדגיש ביהמ"ש את העובדה שמדובר במי שהיה מעורה היטב בתחום הפיננסי לאורך שנים, בהיותו בעבר מנהל סניף בנק, כאשר המיומנות שהיתה לו נוצלה לצורך ביצוע העבירות הנוכחיות.

הסניגורים טוענים כי בימ"ש קמא סטה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. הוגשה לעיוננו אסופת פסיקה המכילה בחובה פסקי-דין בערכאות של בימ"ש השלום והמחוזי, שבהם עונשי המאסר שהוטלו בגין עבירות דומות, לטענת הסניגורים, היו קצרים בהרבה מאלה שהוטלו על המערער.

הסניגורים גם הדגישו את עברו הנורמטיבי של המערער וכן את העובדה, שלא עלה בידי המערער להסיר את המחדל בשל שינוי בעמדתם של שלטונות המס.

לענין זה הפנו אותנו הסניגורים לכך, שהמערער מלכתחילה הגיע להסכם עם שלטונות המס, לפיו יחזיר סכום של 300,000 ש"ח, בסכום זה היה ביכולתו לעמוד, והוא אכן התעתד להסיר את המחדל. אלא ששלטונות המס חזרו בהם, השומה כרגע עומדת על כ- 12 מיליון ש"ח ובסכום זה לא יכול המערער לעמוד, שלא לדבר על כך שהוא לא מכיר בחוב בסכום שכזה.

שקלנו את טיעוני הצדדים בקפידה ואיננו סבורים כי יש מקום להתערב בענישה.

כפסק-דין מנחה לענין זה אנו מציינים את רע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל (2005) (לא פורסם), באותו ענין העבירות שדובר בהן היו עבירות דומות, למעט העבירה של שיבוש מהלכי משפט שהוספה בענייננו.

בימ"ש השלום הטיל באותו מקרה שבעה חודשי מאסר. בשבתנו כערכאת ערעור העמדנו את תקופת המאסר על 30 חודשים ועל כך הוגשה בקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליון.

ביהמ"ש העליון הפחית, במידת מה, את הענישה והעמיד את תקופת המאסר על 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר משקל ניתן לכך שערכאת הערעור החמירה את העונש כמעט פי 5 מהענישה שהוטלה עליו בבימ"ש קמא.

ביהמ"ש העליון ציין, כי בפני עצמו - העונש של 30 חודש הוא עונש ראוי ונכון, והסיבה להתערבות נעוצה, כאמור, אך ורק בפער שבין שתי הערכאות.