פסק-דין בתיק עפ 70636/08

בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופטת פראג) בתיק ת' 25631/08 מתאריך 15.7.08, לפיו הורשע המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), סע' 64ב וסע' 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

על המערער הוטלו העונשים הבאים:

א.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית).

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

ג.          קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

ד.         התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקה משכר או בעת פסילה, וזאת למשך 3 שנים.

נימוקי ב"כ המערערת

לטענת ב"כ המערערת, רכיב הענישה של הפסילה בפועל נמוך מהרף העונשי המקובל, ומהווה כרבע מעונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק.

עוד לטענת המערערת, גזר דינו של בימ"ש קמא אינו מתיישב עם מגמת הפסיקה שקבע ביהמ"ש העליון בעבירות של נהיגה בשכרות.

הטעמים אליהם התייחס בימ"ש קמא בעת שהפחית את תקופת הפסילה מעונש המינימום - אינם מוצדקים, ואף אינם מהווים "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הפחתה מעונש המינימום.

הודייתו של המשיב, חסכון הזמן השיפוטי, וגליון הרשעות תעבורה בלתי מכביד של המשיב מהווים נימוקים להטלת עונש של פסילת המינימום, אך לא ענישה מתחת לפסילת המינימום.

טיעוני ב"כ המשיב

לטענת ב"כ המשיב, לבימ"ש קמא שיקול דעת להטלת ענישה ראויה עפ"י נסיבות כל מקרה ומקרה, ובענייננו, שקל ביהמ"ש קמא את השיקולים הנכונים, כאשר הטיל ענישה הפחותה מענישת המינימום, שכן כמות האלכוהול שנמצאה אצל המשיב היא 255 מ"ג, וכן מדובר במשיב שהוא חולה סכרת המזריק אינסולין.

זאת ועוד, אין למשיב עבר פלילי מכביד, והוא נזקק לרשיון לצורך עבודתו, באשר הוא איש מחשבים הנותן הרצאות בכל רחבי הארץ.

דיון

המשיב נתפס כשהוא נוהג בכביש 20 לכיוון דרום, ובבדיקת נשיפה נמצאו אצלו 265 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

המשיב הודה בעובדות כתב האישום, הביע חרטה, והתחייב שלא לשוב לסורו.

בימ"ש קמא גרס כי מאחר ומדובר בכמות אלכוהול שאיננה גבוהה, וחורגת אך במעט מהכמות שנקבעה בחוק כמצביעה על שכרות, ודו"ח המאפיינים נמצא תקין, כמו גם הבעת החרטה ע"י המשיב, ועבר תעבורתי בלתי מכביד, על כן, יש להטיל על המשיב תקופת פסילה קצרה מתקופת פסילת המינימום.

עפ"י ההלכה הפסוקה, יש להחמיר בעונשם של נהגים האוחזים בהגה בהיותם שיכורים, ומסכנים לא רק את עצמם אלא גם את הנוסעים עימם, ואת המכוניות שבקרבתן הם נוסעים. (ראו רע"פ 6418/07 עמית כהן נ' מ"י (לא פורסם - 5.9.07)).

בע"פ (ת"א) 70279/08 מ"י נ' אריה אסולין (טרם פורסם - 23.7.08) קבעה כב' השופטת דיסקין:

"ובאשר לחריגה מעונש המינימום - נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בפרשת איילא כי רצוי שתעשה במשורה, ביד קפוצה, אחרת תחטא לכוונת המחוקק ותחטיא את המדיניות הציבורית והדברים ברורים מאליהם. עונש מינימום נועד להרתיע כל נהג ונהג, גם הנורמטיבים, ותכליתו רחבה ומרחיקת ראות - לשנות דפוסים ולגרום לתמורה בתפיסה החברתית הפסולה, המוטעית והמסוכנת, לפיה ניתן לשתות ולנהוג באחת".