פסק-דין בתיק עפ 70570/08

בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה תל אביב (כב' השופטת פראג) בתיק ת"ד 11187/07 מתאריך 6.7.08, לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אי ציות לתמרור ב-37 ונהיגה בקלות ראש - עבירה על תקנה 64ד לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, ועבירה על סע' 62(2) בקשר עם סע' 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

על המערער הושתו העונשים הבאים:

א.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים.

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים למשך 3 שנים.

ג.          קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

טיעוני ב"כ המערער

לטענת ב"כ המערער, שגה בימ"ש קמא בכך שהעדיף את עדותו של מי שמעורב בתאונה, ולא קיבל את עדותו של עד הראיה האובייקטיבי, לפיה המערער היה במצב של עצירה במרכז הצומת בין שני איי התנועה, ואילו רכב הרנו איבד שליטה והתנגש ברכבו של המערער.

עוד טען ב"כ המערער, כי בימ"ש קמא התבסס על עדות יחידה של המעורב בתאונה, והיה עליו להזהיר את עצמו ולדקדק בבחינת העדות ולתור אחר תוספת ראייתית לעדות זו.

ב"כ המערער הוסיף וציין, כי כאשר מובאות בפני ביהמ"ש שתי אפשרויות עובדתיות סבירות, יש לזכות את המערער ולו מחמת הספק.

לחילופין, טען ב"כ המערער כנגד העונש שהוטל על מרשו, הנוהג 42 שנים ללא מעורבות בתאונות דרכים, עברו הפלילי כולל 10 הרשעות קודמות, רובן ככולן ברירות משפט, והוא נזקק לרכבו לצרכי עבודתו.

טיעוני ב"כ המשיבה

לטענת ב"כ המשיבה, בימ"ש קמא לא התבסס רק על עדות נהג הרנו המעורב בתאונה, אלא גם למקום הפגיעה בריכבו של המערער.

עוד הודגש, כי עדותו של העד האובייקטיבי נמסרה לראשונה 14 חודשים לאחר התאונה, וזאת לראשונה בביהמ"ש, קרי: עסקינן ב"עדות כבושה" שערכה מועט.

ב"כ המשיבה אף הוסיפה וציינה, כי בימ"ש לערעורים איננו מתערב בממצאי מהימנות.

באשר לענישה, השאירה ב"כ המשיבה לשיקול דעת ביהמ"ש אם להתערב בתקופת הפסילה בפועל שהוטלה, הגם שהביעה דעתה שהעונש שנקבע ע"י בימ"ש קמא הוא עונש ראוי.

פסק דינו של בימ"ש קמא

מפסק דינו של בימ"ש קמא עלה, כי בעת הארוע נהג המערער ברכב משא ברח' יגאל אלון באור יהודה מכיוון דרום לצפון, ובהגיעו לצומת עם כביש 461 לא פעלה מערכת הרמזורים, ואלו הבהבו באור צהוב.

אין מחלוקת, כי ברח' יגאל אלון בסמוך לצומת, בכיוון נסיעת המערער, היו מוצבים משני צידי הדרך תמרורי ב-37.

עפ"י קביעת בימ"ש קמא, המערער נהג בקלות ראש וברשלנות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לצומת מבלי לציית לתמרורי ב-37, והתנגש ברכב רנו שהגיע ממולו שנסע בכביש 461 ממערב למזרח, משמאל לימין כיוון נסיעת המערער.

כתוצאה מהתאונה נחבלו המערער ונהג רכב הרנו, ואף כלי הרכב ניזוקו.

בימ"ש קמא העדיף את עדותו של נהג הרנו, אשר טען כי ראה את רכבו של המערער עוצר בתמרור "עצור", ומכיוון שהיתה לו זכות קדימה הוא המשיך בנסיעה, ואז באופן פתאומי נכנס המערער לצומת והתנגש בו.

בימ"ש קמא דחה את גירסת המערער, לפיה, הוא עצר לפני הצומת, התבונן שמאלה, וכשלא ראה רכב מתקרב, חצה את הצומת עד שהגיע לאי התנועה, ושם נעצר ונתן לרכבים אחרים לעבור.