פסק-דין בתיק עפ 70546/07

א.          בין התאריכים 13.8.06 ל- 14.8.06 נפרץ רכבו של מר יונתן כחלון (להלן: "המתלונן").

הפורץ האלמוני ניפץ את שמשת הדלת האחורית השמאלית של הרכב, גרם לרכב נזקים נוספים, סה"כ הסתכמו הנזקים בכ- 30,000 ש"ח.

טביעת אצבעו של המערער שבפנינו נמצאה על החלק הפנימי של שמשת החלון הקדמי ימני של הרכב. אין מחלוקת כי הטביעה היא אכן של המערער, הסוגיה היחידה שהוצבה בפני בימ"ש קמא היתה, האם די בראיה זו בנסיבות שהוכחו בתיק זה, כדי להביא להרשעתו של המערער.

בימ"ש קמא השיב על שאלה זו בחיוב ומכאן הערעור שבפנינו.

ב.         לטענת הסניגור, המשיב העלה גרסה שיש בה כדי ליצור את הספק הסביר המיוחל.

הגרסה הושמעה לראשונה אך ורק בחקירתו בביהמ"ש, היא לא נאמרה בחקירתו במשטרה ואף לא בישיבת ההקראה בבימ"ש קמא.

הגרסה היא כי המערער עבד תקופה מסוימת במוסך שעסק גם בטיפול כלי רכב, לרבות כלי רכב בבעלות ישראלית בדומה לרכב שבפנינו. יתכן, במסגרת אותו עיסוק, הוחלפה שמשת הרכב שמדובר בו וכך הגיעה טביעת אצבעו של המערער אל השמשה ללא קשר להתפרצות.

פרט להעלאת הגרסה לא נעשה שום מאמץ להוכיח אותה. כך, למשל, לא נחקר אפילו בעל הרכב כדי שיאשר שהשמשה הוחלפה, שלא בעקבות ההתפרצות וקודם להתפרצות.

לא הוזמנה אשתו של בעל הרכב, שהיא הנוהגת בו, כפי שהוברר, כדי להציג בפניה אפשרות זו.

המערער, כאמור, לא העלה את הגרסה במשטרה, שעל כן גם במשטרה לא נחקרה האפשרות שמא השמשה הוחלפה בעבר וכך הגיעה אליה הטביעה.

נותרה, איפוא, אפשרות תיאורטית שלא הוכחה במאום ובאפשרות תיאורטית זו רואה הסניגור את הספק הסביר.

המעט שנוכל לומר הוא, כי אין בטענה זו ממש.

ג.          בטיעון בפנינו הפנה הסניגור גם אל דו"ח השמאי שניתן בעקבות ההתפרצות. בדו"ח זה מפנה הסניגור לכך, שכל החלקים שהוחלפו בעקבות ההתפרצות, הוחלפו בחלקים מקוריים, למעט זכוכית השמשה הקדמית שהוחלפה בחלק תחליפי.

מכאן מבקש הסניגור ללמוד, כי נראה שלא ניתן היה להחליף את השמשה בחלק מקורי, משום שהוחלפה כבר בעבר, ובכך אישוש לטענתו שייתכן שהשמשה הוחלפה בעבר ולכן הונחה תשתית מספקת לאפשרות כי טביעת אצבעו של המערער הגיעה לשמשה תוך כדי עיסוקו.

גם בטענה זו אין יסוד.

נתחיל בכך שטביעת האצבע לא נמצאה על השמשה הקדמית, שעל-כן מה ענין שמיטה להר סיני. נמשיך בכך כי אין כל ידיעה שיפוטית שחלק שהוחלף פעם אחת, שוב לא ניתן להחליפו בחלק מקורי, השמאי לא הוזמן, הנושא לא הובהר וגם בנושא זה מדובר בטענה שהופרחה באוויר ומאומה לא מעבר לכך.

ד.         הכלל הוא, כי "ניתן לבסס הרשעה בפלילים על טביעת אצבעות כראיה יחידה ובלבד שאין בראיות שבאו בפני בימ"ש קמא הסבר תמים להימצאותה המרשיעה של הטביעה...". (ספרו של השופט י' קדמי "על הראיות", חלק שני (2003), עמ' 1079).

הסבר תמים לא הומצא לנו, שעל-כן הטביעה די בה ואנו דוחים את הערעור. הלכה היא כי: "אל לו, לבית-המשפט, לחוש לאירוע מאורע רחוק יוצא דופן העולה, אם אומנם התרחש, בקנה אחד עם חפותו של הנאשם, בעוד שהעדויות שהושמעו במשפט, ושבית-המשפט מאמין בהן, מוליכות למסקנה סבירה הרבה יותר והיא שהנאשם איננו חף" (ע"פ 112/69 מחמד חליחל נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(1) 733).

משאישרנו את הרשעתו של המערער בהתפרצות, אישרנו בכך מיניה וביה גם את הרשעתו בדבר השהיה הבלתי חוקית.