פסק-דין בתיק עפ 70500/08

בפני ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה תל אביב (כב' השופטת פראג) בתיק

ת'32868/07 מתאריך 25.5.08, לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות והושתו עליו העונשים הבאים:

א. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת שנתיים ימים.

ב. פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

ג. מאסר על תנאי לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא ינהג בעת פסילה או בהיותו שיכור או בהיותו נתון להשפעת משקה משכר.

ד. קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

ב"כ המערער עותר לבית המשפט לקצר את תקופת הפסילה בפועל, ולהפחית מסכום הקנס. בציינו כי מדובר במערער בן 25, לאחר שני ניתוחי לב פתוח, המתגורר בבית הוריו שהינם נתמכי המוסד לביטוח לאומי. בהודעת הערעור צויין כי המערער איננו עובד, אך בטיעוניו לעונש לבית משפט קמא טען המערער שהוא עובד, ובפני נטען כי הוא עובד כשרברב, ועקב הצורך להביא כלים למקום העבודה הוא נזקק לרשיון הנהיגה.

עוד לטענת ב"כ המערער, בבדיקת נשיפה במכשיר 'ינשוף' נמצא אצל המערער כמות של 345 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף, ומדובר בכמות גבולית, שכן בתיק ת'11893/07 של בית משפט לתעבורה ירושלים, קבע כב' השופט טננבאום כי לדעתו נהג יחשב שיכור לאחר שתמצא אצלו כמות של 305 מק"ג, על אף שעל פי החוק די ב-240 מק"ג.

ב"כ המערער הוסיף וציין כי פסילתו של המערער לתקופה בת שנה תגרום לכך שהוא יצטרך לעבור מבחן עיוני ומבחן מעשי לצורך קבלת רשיון נהיגה, והמערער שבפני הצליח לקבל רשיון נהיגה לאחר שעבר 10 מבחני תיאוריה ו-4 מבחנים מעשיים, ועל כן הסיכוי שיוציא פעם נוספת רישיון - קלוש.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער, ולטענתו, אף אם תתקבל גישתו המקלה של כב' השופט טננבאום מבית משפט השלום בירושלים, גם אז נמצאה אצל המערער כמות אלכוהול העולה על הכמות שנקבעה על ידו.

זאת ועוד, מפיו של המערער נדף ריח אלכוהול חזק, והתנהגותו בעת הבדיקה הייתה פרועה.

בנוסף לכל האמור לעיל, בבדיקת המאפיינים, הסתבר כי המערער איננו מסוגל להביא אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות וכנ"ל לגבי אצבע יד שמאל, וזאת בנוסף, כאמור, להתנהגותו הפרועה במהלך הבדיקה.

דיון:

עסקינן בנהג שנהג בשכרות, כאשר נמצא אצלו 345 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

עפ"י ההלכה הפסוקה, יש להחמיר בעונשם של נהגים האוחזים בהגה בהיותם שיכורים, ומסכנים לא רק את עצמם אלא גם את הנוסעים עימם, ואת המכוניות שבקרבתן הם נוסעים. (ראו רע"פ 6418/07 עמית כהן נ' מ"י (לא פורסם - 5.9.07)).

לו היה המערער מורשע בנהיגה בשכרות בכמות המגיעה ל-800 או 900 מק"ג בליטר אויר נשוף, כנטען על ידי בא כוחו, לא היה מקום להתספק בעונש של פסילה בפועל, אלא תקופה מינימלית המצויינת בחוק, ואף היה מקום להטיל עליו עונש של מאסר בפועל או מאסר על תנאי.

נוכח כמות האלכוהול שנמצאה אצל המערער הסתפק בית משפט קמא בהטלת עונש של פסילת המינימום.

באשר לעתירת הסנגור לחריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק, אני מפנה לע"פ (ת"א) 70279/08 מ"י נ' אריה אסולין (טרם פורסם - 23.7.08), שם קבעה כב' השופטת דיסקין:

"ובאשר לחריגה מעונש המינימום - נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בפרשת איילא כי רצוי שתעשה במשורה, ביד קפוצה, אחרת תחטא לכוונת המחוקק ותחטיא את המדיניות הציבורית והדברים ברורים מאליהם. עונש מינימום נועד להרתיע כל נהג ונהג, גם הנורמטיבים, ותכליתו רחבה ומרחיקת ראות - לשנות דפוסים ולגרום לתמורה בתפיסה החברתית הפסולה, המוטעית והמסוכנת, לפיה ניתן לשתות ולנהוג באחת".