פסק-דין בתיק עפ 70472/07

המערער הורשע על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, בכתב האישום בת"פ 1582/05 של בית משפט השלום בתל-אביב.

כתב האישום כלל שלושה אישומים, שעניינם החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית וכן החזקת רכוש החשוד כגנוב.

המערער צרף שני תיקים נוספים שבהם עבירות דומות, החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת רכוש גנוב וכן עבירה של תקיפת עובד ציבור והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

אנו רואים לציין כי המערער היה מיוצג בבית משפט קמא, ומהטיעונים לעונש ניכר היה שסניגורו עשה ככל שביכולתו כדי לסייע בידי המערער.

לבית משפט קמא הוגש תסקיר של שירות מבחן. התסקיר סקר את עברו של המערער, את ריבוי הרשעותיו הקודמות ובסופו של יום לא המליץ המלצה טיפולית לגביו.

לאחר ששיקלל הן את הרשעותיו הקודמות, הן את האמור בתסקיר שירות המבחן והן את העבירות הנוכחיות, הטיל בית המשפט על המערער בגין כל התיקים, הן המקורי והן אלה שצרף - מאסר בפועל של 7 חודשים.

נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי של 7 חודשים בגין עבירת אלימות מסוג פשע. הרשעתו בעבירה של תקיפת עובד ציבור הפעילה תנאי זה ובית המשפט אכן ראה לנכון להפעילו וקבע, כי עונש המאסר בפועל שהוטל והמאסר על תנאי שהופעל - יחפפו זה את זה כמעט במלואם באופן שסך הכל ישא המערער שמונה חודשי מאסר בפועל. כמו כן הוטל על המערער מאסר על תנאי שיופעל אם יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

שני ראשים לערעור בפנינו שהוגש על ידי המערער בעצמו, ככל הנראה בסיועו של אחיו.

הראש האחד, עניינו בהפעלת המאסר על תנאי. לטענת המערער הוא ביקש בזמנו לחזור בו מהודייתו בתיק הנוסף שעניינו תקיפת עובד ציבור והפרעה לעובד ציבור. בית משפט קמא לא נעתר לבקשתו זו ובכך שגה.

הראש השני, עניינו נסיבותיו הכלליות. המערער עותר כי יתאפשר לו לעבור טיפול גמילה במסגרת אישפוזית וכי על העבירות נושא כל התיקים הנוכחיים יוטל עליו מבחן טהור שיאפשר לו להתאשפז, כאמור, ולעבור טיפול גמילה.

התביעה מפנה אותנו להשתלשלות הדברים בבית משפט קמא. לכך שהחלטתה של כבוד השופטת קמא שלא להתיר למערער לחזור בו מהודייתו היא החלטה מנומקת. המערער, כאמור, היה מיוצג והבין בדיוק את הסיטואציה שבפניו. כמו כן מפנה התביעה לכך, שלמעשה אפילו היתה מתקבלת בקשה זו - ספק אם מצבו של המערער היה "משתפר", בוודאי לא בהרבה, שהמאסר על תנאי והמאסר בפועל חופפים כמעט במלואם זה את זה.

שקלנו את טיעוני המערער ולא נראה לנו כי נוכל להתערב.

נתחיל מכך שהענישה הכוללת שהוטלה, היא ענישה קלה מאוד. לרוע המזל ביצוע העבירות עבור המערער בפנינו הינו דפוס התנהגות. גליון ההרשעות הקודמות, הכולל לא פחות מ- 16 הרשעות קודמות (לרבות ההרשעה הנוכחית) והרבה יותר מכך, תיקי משטרה, מדברת בלי צורך בפרשנות נוספת. בית משפט קמא שיקלל, על כן, לקולא, את הנסיבות בכך שהסתפק בתיק הנוכחי ב- 7 חודשי מאסר בפועל.

באשר לעתירתו של המערער לחזור בו מההודיה בעבירה של התיק שבו מדובר בתקיפת עובד ציבור. כפי שהוסבר לעיל, גם קבלת עתירה זו לא היתה משפרת את עצמו, עדיין היתה נותרת בעינה התקיפה של 7 חודשי מאסר בפועל, וכל שניתן היה לקצר בדרך זו הוא החודש המצטבר הנוסף, הא ותו לא.

איננו מקילים ראש בחודש מאסר , אך לא זו היא ליבת עתירתו של המערער בפנינו.

המערער מבקש שלא לרצות מאסר כלל ולהשתלב בטיפול גמילה,  ולכך אין מקום.

לכך נוסיף כי עיון בפרוטוקול מצביע על כך שכל תהליך הצרוף נעשה בשיקול דעת, תוך הבנה. נגד המערער היתה תלויה ועומדת רשימת צרוף ומתוכה בחר את שברצונו לצרף והותיר תיקים אחרים אותם לא רצה לצרף.  (ראה עמ' 7 לפרוטוקול)

משכך,  לא ניתן לקבל את טענתו כי משמעות הודייתו לא היתה ברורה לו או כל טיעון דומה.

התוצאה היא, כי לא מצאנויסוד לקבלת הערעור ואנו דוחים אותו.