פסק-דין בתיק עפ 70428/06

השופט א' שהם:

כתב האישום

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנתניה (ת"פ 3282/05, כב' השופטת חנה שניצר זאגא).

            נגד המערער, אלכסיי מלכין, הוגש כתב אישום ובו שלושה אישומים:

באישום הראשון נטען, כי המערער תקף שלא כדין, ביום 28.3.2005 בשעות הצהרים, את המתלוננת עמה קיים קשר זוגי, בכך שסטר על לחיה השמאלית, השכיבה על המיטה, חנק אותה בידיו, משך בשערותיה והיכה בידו בגבה, בראשה ובכל חלקי גופה. בהמשך, נטל המערער ספל והשליכו על רגלה של המתלוננת. כתוצאה ממעשיו של המערער, כך נטען בכתב האישום, נגרמו למתלוננת סימן כחול ברגלה, שריטות בחזה העליון, סימנים כחולים ביד ימין, וכן שריטות וסימנים אדומים ביד שמאל.

בגין כך יוחסה למערער עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

באישום השני נטען, כי בתאריך 26.3.2005, תקף המערער את המתלוננת שלא כדין בכך שהיכה אותה בראשה באמצעות מגבת "אשר עשה בה קשר". בהמשך, נטל המערער סכין, הצמידה לגרונה של המתלוננת ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה כי יהרוג אותה, מתוך כוונה להפחידה.

באישום זה יוחסו למערער עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

האישום השלישי מייחס למערער עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען, כי המערער תקף שלא כדין, במהלך שנת 2005, במועדים שאינם ידועים במדוייק לתביעה ובהזדמנויות רבות, את המתלוננת בכך שהיכה אותה.

            המערער כפר בכל האשמות ולאחר שמיעת ראיות החליט בית המשפט דלמטה, בתאריך 27.11.2005, להרשיעו בכל העבירות שיוחסו לו. בעקבות הרשעתו בדין, החליט בית המשפט לגזור עליו 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות וכן 8 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה.

            המערער אשר לא השלים עם הרשעתו בדין הגיש, ביום 7.3.2006, ערעור על הכרעת הדין ולחילופין על גזר דינו של בית המשפט דלמטה. בד-בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש ובעקבותיה עוכב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור.

הכרעת דינו של בית המשפט דלמטה

2.         בית המשפט התבסס בהכרעת דינו על עדותה של המתלוננת, אנג'לה חוצקי, גרושה כבת 32 אשר לה שני ילדים. המתלוננת הכירה את המערער, הצעיר ממנה בכ-6 שנים, ועברה עם ילדיה להתגורר בביתו, ביחד עם אמו.

            בעדותה בבית המשפט תיארה המתלוננת את מסכת האירועים האלימה אשר היתה מנת חלקה בתקופה של מספר חודשים בהם שהתה בביתו של המערער ברח' אוסישקין 9 בנתניה. אין חולק, כי הקשר בין המתלוננת והמערער הסתכם בפרק זמן של כ-9 חודשים, כאשר המגורים המשותפים התפרשו על פני תקופה של 4 חודשים בלבד. בית המשפט דלמטה בחן את עדותה של המתלוננת, תוך שהוא מציין כי זו "אינה נקיה מתהיות". עוד ציין בית משפט קמא כי לא נעלמה מעיניו בקשתה של המתלוננת לבטל את התלונה אשר הוגשה נגד המערער. כמו כן, לא התעלם בית המשפט מהתבטאויות שונות של המתלוננת במסגרת הליכי המעצר, כאשר המכנה המשותף שלהם היה כי יש לשחרר את המערער מהמעצר בו היה נתון אותה עת. חרף אותן תהיות הגיע בית המשפט דלמטה למסקנה כי אין "להטיל דופי באמינות גרסת המתלוננת, אשר בשום שלב לא חזרה בה מעצם התלונה על התרחשות אירועי האלימות כלפיה בכל אחד מן האישומים". עוד צויין בהכרעת הדין, כי "בעדות המתלוננת בבית המשפט לא נתגלו סתירות מהותיות". בית המשפט קבע עוד כי גם אם היו אי דיוקים מסויימים בדבריה של המתלוננת, אין בהם כדי לכרסם באמינות גרסתה. זאת, בעיקר לנוכח החזית הרחבה אותה פתח הנאשם עת הכחיש מכל וכל נקיטת אלימות כלפיה.

            בית המשפט מצא תימוכין לגרסתה של המתלוננת בעדותו של החוקר אשר ראה סימני אלימות בגופה ואף העיד על אופן מסירת גרסתה במשטרה. עוד הזכיר בית המשפט את עדותו של אחד מילדיה של המתלוננת (יליד 1999), אשר נגבתה ע"י חוקרת ילדים והוגשה לבית המשפט (ת/3). מאותה עדות ניתן להסיק כי הילד נחשף למעשי אלימות שונים שביצע המערער באמו. עם זאת ציינה חוקרת הילדים כי לא ניתן לקבוע את מידת מהימנותם של הדברים מאחר שמדובר בתיאורים מבולבלים מאוד וללא כל רצף הגיוני. יצויין, כי בית המשפט מתייחס אמנם לדברי הקטין במסגרת הכותרת "תימוכין לגרסת התביעה", אך באותה נשימה קבע בית המשפט כי "לא ניתן לייחס לעדות הקטין משקל ראייתי".

            בית משפט קמא ראה בהודעתו של המערער במשטרה (ת/1) משום ראשית הודייה באשמות המיוחסות לו, לאחר שאישר כי היו בינו לבין המתלוננת ויכוחים "כמו תמיד", וכן הוסיף "היו צעקות, רבנו". כאמור, המערער אינו מודה בשימוש באלימות כלפי המתלוננת, מכל סוג שהוא.

            גרסתו של המערער היא, כי המתלוננת גרמה לעצמה חבלות שונות במטרה להעליל עליו עלילות שווא. זאת, לאחר שהסתבר למתלוננת כי המערער מבקש לנתק הקשר עימה.

בית משפט קמא בחן את גרסת המערער ולאחר זאת קבע כי היא אינה אמינה ואינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר. עוד מצא בית המשפט כי גרסתו של המערער, לפיה הוגשה התלונה נגדו מתוך יצר נקמה, אינה "עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות בתיק", והיא נסתרת בראיות שהוצגו בפני בית המשפט. גם עדות אמו של המערער נמצאה מגמתית ובלתי אמינה. לפיכך, נדחתה גרסתו של המערער "מכל וכל", ובית המשפט קבע כי תלונת המתלוננת הינה בגדר תלונת אמת.

לאור האמור, החליט בית המשפט דלמטה להרשיע הנאשם בכל אחת מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

3.         בבואו לגזור את דינו של המערער ציין בית המשפט כי מדובר בצעיר יליד 1979, ללא הרשעות קודמות. מאז הגשת התלונה נפרדו דרכיהם של המערער והמתלוננת, אשר חזרה להתגורר עם ילדיה הקטינים בעיר חיפה. התביעה ביקשה לגזור על המערער 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בעוד שההגנה ביקשה לבטל את הרשעתו, ולחלופין להסתפק בעונש מאסר על-תנאי.