פסק-דין בתיק עפ 70413/08

בפני ערעור על פסק דינו של בית-משפט לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) בתיק          פל 1066/07 מתאריך 20.5.08, לפיו הורשע המערער בכך שנהג בזמן שהיה פסול מנהיגה, וכן נהג ללא רשיון נהיגה ופוליסת ביטוח בני תוקף - עבירות על סעיפים 67, ו- 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי התש"ל-1970.

על המערער הושתו העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה בת 7 חודשים.

ב.         הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים שהוטל על המערער ע"י בימ"ש לתעבורה ת"א בתיק מס' 12129/05 בתאריך 31.10.05 (להלן: " התיק הקודם"), כשעונש המאסר המופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק דנן.

ג.          שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ד.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 24 חודשים.

ה.         קנס בסך 2,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

טיעוני ב"כ המערער

לטענת ב"כ המערער, בימ"ש קמא החמיר עם מרשו יתר על המידה, וזאת בהשפעת התיק הקודם בו הוטל עליו מאסר על תנאי.

לדברי ב"כ המערער, לא היה מקום כלל להפעיל את המאסר על תנאי שהוטל בתיק הקודם, שכן שם לא הואשם המערער בנהיגה בזמן פסילה אלא בנהיגה בשכרות ובכל זאת בימ"ש קמא הטיל עליו מאסר מותנה בגין עבירה בה הוא כלל לא הורשע.

עוד לטענת ב"כ המערער, בימ"ש קמא התעלם מכך שהמערער היה נתון במשך 7 חודשים במעצר בית במשך כל שעות היממה ואחר כך איפשרו לו לצאת לעבוד בתנאים מגבילים. בסה"כ מעצר הבית המלא והחלקי נמשכו כשנה ומחצה.

בנוסף, בימ"ש קמא הורה על קבלת תסקיר שרות המבחן, ואף דחה את הדיון מספר פעמים לצורך קבלתו, ובסופו של דבר, לא התייחס כלל להמלצת שרות המבחן.

ב"כ המערער הוסיף וטען, כי אדם שנתפס בפעם הראשונה בגין נהיגה בפסילה - אין לשולחו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וניתן היה להאריך את המאסר על תנאי שהוטל בתיק הקודם, ביחוד בעניינו של המערער העובד משעת בוקר מוקדמת עד ליל על מנת לפרנס את בני משפחתו.

כמו כן לדבריו, ערעורו של המערער על העונש שהוטל עליו בתיק הקודם נדון ע"י ביהמ"ש המחוזי מרכז ת"א (כב' השופטת אוהד), בעפ"ג 07-08-4076, שם ביהמ"ש המחוזי גמר אומר לשלוח את המערער לרצות עונש מאסר בעבודות שרות עד שנודע לו במהלך הדיון על התיק דנן, לפיו המערער נתפס כשהוא נוהג בפסילה.

פועל יוצא מהאמור לעיל, כך לטענתו של הסניגור, שעקב התיק דנן הוחמר עונשו של המערער בתיק הקודם, ובמהלך הדיון בתיק דנן הוחמר עונשו של המערער בשל התיק הקודם.

טיעוני ב"כ המשיבה

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער, בהדגישו כי בתיק הקודם ביהמ"ש הקל עם המערער, והשית עליו עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 5 שנים, וכן פסילה על תנאי ומאסר על תנאי, וזאת על אף חומרת נסיבות הארוע של תאונת הדרכים בה היה מעורב.

המשיבה ערערה על קולת העונש, והמערער אף הוא ערר על חומרת עונשו, ובינתיים הסתבר, כי עובר לשמיעת ההליך בביהמ"ש המחוזי, ביצע המערער עבירה נוספת שעניינה נהיגה בזמן פסילה (נשוא התיק דנן).

ביהמ"ש המחוזי בתיק הקודם (כב' השופטת אוהד) קיבל את ערעורה של המדינה, וגזר על המערער עונש של מאסר בפועל בן 12 חודשים, מתוכם 5 חודשים במצטבר לעונש המאסר שהטיל השופט ויטלסון בתיק נשוא הערעור, ו- 7 חודשי מאסר בחופף לעונש שהוטל בתיק דנן.

בקשת רשות ערעור של המערער לביהמ"ש העליון (רע"פ 5613/08) - נדחתה ללא קבלת תגובת ב"כ המשיבה.

ביהמ"ש העליון (כב' השופט ג'ובראן) הוסיף וציין בתאריך 20.5.08: