פסק-דין בתיק עפ 70366/08

1.         בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופטת פראג) בתיק 4715/07 מתאריך 15.4.09, לפיו הורשעה המערערת בנהיגה בקלות ראש - עבירה על סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפק' התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, והושתו עליה העונשים הבאים:

א.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים.

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

ג.          קנס בסך 1,800 ש"ח או 18 ימי מאסר תמורתו.

2.         עפ"י הנטען בכתב האישום, המערערת נהגה בכביש 20 (נתיבי איילון) מכיוון דרום לכיוון צפון ובסמוך למחלף קיבוץ גלויות, בשל נהיגה בקלות ראש, איבדה השליטה על רכבה הסתחררה עם רכבה, חסמה את דרכו של רכב אחר (רכב טויוטה) והתנגשה בו חזיתית.

עקב התאונה היא נהדפה לאחור ופגעה במעקה בטון מצד שמאל.

כתוצאה מההתנגשות נחבלה נהגת הטויוטה ושלוש נוסעות בריכבה, ושני כלי הרכב ניזוקו.

3.         בהודעת הערעור בכתב שהוגשה בתאריך 21.5.08 טענה המערערת כי היא הודתה בבימ"ש קמא רק בכך שהיא היתה מעורבת בתאונה, אבל היא לא הודתה באחריותה לגרם התאונה.

לדבריה, רכב שנסע לפניה בלם באופן פתאומי וללא סיבה ידועה, והיא ששמרה מרחק לא פגעה בו, אך הבלימה החדה גרמה לרכבה להיזרק לעבר הרכב האחר (רכב הטויוטה) וההתנגשות היתה בלתי נמנעת.

בהודעת הערעור, איפוא, כפרה המערערת באחריותה לגרם התאונה, ולטענתה, זו היתה תאונה בלתי נמנעת.

עוד הוסיפה וציינה המערערת, כי היא מבקשת להקל בעונשה, לבטל את עונש הפסילה בפועל, ולהקטין תשלום הקנס, בציינה שהיא נוהגת מזה 30 שנה ומסיעה את בעלה הנכה שהוא נתמך בקצבת ביטוח לאומי (הוגש תיעוד על הנכות וקצבת הבטוח לאומי).

4.         בטיעוניה בעל פה בביהמ"ש חזרה בה המערערת מכפירתה באחריותה לתאונה, וציינה, כי היא אינה מערערת על ההרשעה ואינה עותרת לביהמ"ש להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא, אלא מבקשת שמותב זה יקל בעונשה, שכן היא עובדת עם אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים ונזקקת לרכבה לצורך הסעות הן במקום עבודה, והן להסעת בעלה הנכה.

5.         מאחר והמערערת לא היתה מיוצגת וטענה בתחילה בהודעת הערעור כי היא לא הודתה בגרם התאונה ובאחריותה לה, וכן לא צירפה להודעת הערעור את כל המסמכים הנדרשים (כתב אישום + פרוטוקול הדיון), הוריתי על הזמנת תיק בימ"ש לתעבורה.

מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת פראג בתאריך 15.4.08 עולה, כי המערערת הודתה באחריותה לתאונה.

בעת הטיעונים לעונש, עתרה התובעת לביהמ"ש להטיל על המערערת עונש של פסילה בפועל ממושכת, וכן פסילה על תנאי וקנס, וזאת בשל נסיבות התאונה שנבעו מאובדן שליטה.

המערערת טענה בבימ"ש קמא שהיא מסיעה את בעלה, אך אישרה כי לבנה יש רשיון נהיגה. עוד ציינה כי אינה יכולה לעמוד בתשלום הקנס.

6.         המערערת הודתה איפוא בבימ"ש קמא, כי נהגה בקלות ראש ובעקבות אובדן שליטתה על רכבה נגרמה התאונה, בה נחבלו נהגת הטויוטה ושלוש הנוסעות, וכן ניזוקו שני כלי רכב.

בפני מותב זה, טענה המערערת, כי החבלות שנגרמו לונסעות הרכב האחר לא היו קשות, שכן הן סייעו לה להיחלץ מרכבה.

עוד יש לציין לקולת העונש, כי בעלה של המערערת מסתייע בקביים לצורך הליכה, ולטענת המערערת היא מסיעה אותו לכל צרכיו, אך כאמור, גם בנה בעל רשיון נהיגה ויוכל להסיע את אביו.