פסק-דין בתיק עפ 70362/06

ערעור על פס"ד של בימ"ש השלום ברמלה בת.פ. 1837/04 מיום 9/2/06 ע"י כבוד השופטת פרנקל.

הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר-הדין.

1.         עיקרי העובדות וכתב האישום

כנגד המערער הוגשו לבית משפט השלום ברמלה שני כתבי אישום.

בכתב האישום בו הורשע המערער בת.פ. 1837/04 הואשם המערער בכך שבמהלך השבועיים מיום 14/4/04 הפר הוראה חוקית - צו של בימ"ש השלום ברמלה שניתן ביום 14/4/04 בב"ש 2240/04 שהורה על שחרורו בתנאים מגבילים וביניהם צו האוסר על יצירת קשר ישיר ו/או עקיף עם המתלוננת - חברתו לחיים של המערער סבטלנה אמינוב (להלן: "המתלוננת").

על פי הנטען בכתב האישום, המערער הטריד את המתלוננת בשיחות טלפון בהן אמר לה "בואי תסגרי את הענין יפה. למה את עושה לי בעיות, בגללך אני ישב בכלא" וכן איים עליה בשיחות הטלפון: "אם אני אשב בכלא, אני לא יעזוב את זה ככה וכשאצא אקח לך את הילדה ואגיד שאת משוגעת" וזאת בכוונה להפחיד או להקניט את המתלוננת.

כמו כן, על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 25/4/04 התקשר המערער למתלוננת, ביקש ממנה לרדת למטה כי רוצה לדבר איתה ואמר לה: "בואי נסגור עניינים בשקט כי ביום 6/5/04 יש לי דיון בבימ"ש". בהמשך נפגשו המערער והמתלוננת והמערער אמר לה: "תסגרי לי את התיקים אם לא כל הצ'קים והחובות שלי אני אשים עלייך ויש לי חובות 300,000 ש"ח ויש לי פתקים שאת משוגעת ואני יעשה שיקחו לך ילדים" וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה, תוך הפרת הוראה חוקית ונסיון להניע את המתלוננת לחזור בה מההודעה שמסרה במשטרה.

עפ"י כתב האישום הואשם המערער בעבירות של: הפרת הוראה חוקית, איומים, הטרדה באמצעות הטלפון והדחה בחקירה.

יש לציין שכנגד הנאשם הוגש כתב אישום נוסף בת"פ 1756/04 שייחס לו עבירה של איומים כנגד המתלוננת בכך שביום 14/4/04 או בסמוך לכך אמר לה בכוונה להפחידה: "אם את הולכת מפה, אני אעשה לך משהו" ו "אם את תעשי משהו עם המשטרה, אני אקח את הבת שלך, אני אהרוג אותך ואת אמא שלך", כשמכתב אישום זה זוכה המערער מחמת הספק.

המערער כפר בכך שיצר קשר עם המתלוננת או נפגש עמה וטען כי המתלוננת התקשרה אליו והטרידה אותו, וכן טען שהמתלוננת הגישה את התלונה במשטרה בשל סכסוך ביניהם שמקורו בהמחאות הקשורות במסעדה שפתח והתכוון להפעילה כעסק משפחתי.

2.         הכרעת הדין של בימ"ש קמא

בימ"ש קמא (כבוד השופטת ליאורה פרנקל) זיכה כאמור את המערער מחמת הספק בת.פ. 1756/04 והרשיע אותו בת.פ. 1837/04.

ביהמ"ש קמא ניתח בהרחבה את הראיות שהובאו בפניו וקבע שהוא מקבל את גירסת המתלוננת, ודחה את גירסת המערער לגבי התיק נשוא הערעור.

ביהמ"ש קמא ציין שקיימת לפניו עדות המתלוננת מול עדות המערער והוא מעדיף את גירסת המתלוננת על פני גירסת המערער ומאמץ את דבריה לגבי ההתקשרויות של המערער ואיומיו, וכן קיבל את עדות אחיה של המתלוננת.

ביהמ"ש קמא תמך את העדפת מהימנות וגירסת המתלוננת בראיות נוספות:

המזכר שערכה השוטרת כהן שהבחינה בזכרון המכשיר הנייד של המתלוננת בשיחות טלפון שהגיעו בין השאר ממכשיר הטלפון של דודו - מעבידו של המערער, תוך ציון שאותו דודו, לא זומן לעדות מטעם ההגנה.

עדות אחיה של המתלוננת לגבי התקשרות המערער למתלוננת ולגבי הפגישה בין המערער והמתלוננת.

ביהמ"ש קמא שלל את גירסת המערער שהוא לא התקשר למתלוננת ומצא שזו גירסה תמוהה. ביהמ"ש מצא שגירסת האליבי של המערער הופרכה ומדובר בשקר של המערער. לגבי הפגישה עם המתלוננת ב-25/4/04 לאחר שטענתו של המערער שגיסו ראה אותו לא בוססה בעדות הגיס.

ביהמ"ש השלום גזר על המערער מאסר בפועל למשך 8 חודשים, הפעיל מע"ת בת.פ. 3341/98 בימ"ש שלום ברמלה של 18 חודשים תוך חפיפה של 4 חודשים מתוך ה-8 שהוטלו עליו בתיק 1837/04 ו-4 חודשים במצטבר, כך שסה"כ הוטלו על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים שהיה במעצר וכן הוטלו עליו מאסרים על תנאי.