פסק-דין בתיק עפ 7034/05

1.         המערער הורשע בבימ"ש לתעבורה באילת [כב' סגן הנשיא ד. בלטמן קרדאי] בנהיגת מכונית בזמן פסילה [בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה], נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רשיון נהיגה - וכל זאת ביחס לנהיגתו את מכוניתו ביום 20.7.03.

לאור עברו הקשה והמכביד בעבירות חוזרות ונשנות מעין אלו, נגזר דינו למאסר של חמישה חודשים, לפסילה בפועל של 12 חודשים ולהפעלה במצטבר של 12 חודשי פסילה ע"ת נוספים שהיו תלויים כנגדו.

בבימ"ש קמא ובערעור שבפני, אין המערער חולק על כך כי אכן נהג את רכבו אותו היום

[20.7.03] מבלי שהיה לו רשיון נהיגה ומבלי שהיה לו ביטוח, כי הורשע פעמים רבות בעבר בעבירות מעין אלה וכי רשיון הנהיגה שהיה לו פקע עוד בשנת 1997.

אולם, טענתו הינה כי טעה בימ"ש קמא בהרשיעו אותו בעבירה של נהיגה בעת שנפסל לנהוג בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [להלן: "הפקודה"], שכן ביום ביצוע העבירות

[20.7.03] חלפו לטענתו זה מכבר תקופות פסילת הרשיון שנגזרו נגדו בהליכים קודמים שבהם הורשע.

            המדובר בארבעה גזרי דין.

הראשון מיום 8.12.99 בבימ"ש לתעבורה בצפת, שם נגזרו עליו 6 חודשי פסילה;

השני מיום 22.6.00 בבימ"ש לתעבורה באילת, שם נגזרו עליו 6 חודשי פסילה;

השלישי מיום 24.5.01 בבימ"ש לתעבורה באילת, שם נגזר עליו חודש פסילה;

והרביעי מיום 24.4.02 בבימ"ש לתעבורה בחיפה, שם נגזרו עליו 3 חודשי פסילה.

גזרי הדין מיום 8.12.99 ומיום 24.4.02 ניתנו בהעדרו, אך דבר נתינתם הודע לו ע"י בוחני התנועה בפניהם נחקר ב-6.6.02 וב-17.7.03.

            וכך הן טענות המערער.

בכל אחד ממועדי גזרי הדין הנ"ל עמדה בתוקפה תקנה 557 (ד) לתקנות, אשר בוטלה במאי 2003.

עפ"י הוראת תקנה 557 (א) [כשהיא נשלבת עם סעיף 42 (ג) לפקודה], מועד תחילת המירוץ של תקופת פסילת רשיון יהיה מיום המצאת רשיונו של הנהג שנפסל לרשות הרישוי.

נהג שרשיונו אבד, ואינו יכול להמציאו כאמור, יגיש עפ"י תקנה 557 (ב) תצהיר המאשר זאת, ואזי תתחיל תקופת הפסילה להימנות מיום הגשת התצהיר.

המערער אינו חולק כי ביחס לאף אחת מאותן ארבע פסילות שנפסל לא המציא את טופס רשיון הנהיגה כמצוות תקנה 557 (א) ואף לא הגיש תצהיר בדבר אובדנו לפי תקנה 557 (ב).

לאור זאת עמדת המאשימה, כפי שנתקבלה ע"י בימ"ש קמא, היתה שביום ביצוע העבירות בהן הורשע בתיק דנן [20.7.03] - עמדו בעינן הוראות פסילת הרשיון מאותם גזרי הדין שניתנו בעניינו, שכן עד לאותו מועד לא הפקיד המערער את רשיון הנהיגה ולא הגיש תצהיר לעניין אבדנו.

כנגד כך טוען המערער, כי בעניינו שלו התקיימו הוראות תקנה 557 (ד) לתקנות [שעמדה אותה שעה בתוקפה ובטרם בוטלה לאחר מכן] ולפיה: