פסק-דין בתיק עפ 70286/06

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנתניה בתיק ת"ד 10024/04,  לפיו הורשע המערער בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ובנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש. המערער נידון לעונש מאסר של 24 חודשים, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי, ולתשלום קנס בסכום של 3,000 ש"ח. כמו-כן נפסל המערער מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 10 שנים.

הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל ומשך תקופת הפסילה.

ההליך בבימ"ש קמא

2.         מכתב האישום שבו הורשע המערער עולה כי ביום 12.7.04 בשעה 01:00, או בסמוך לכך, נהג המערער במשאית, עם נגרר, בכביש מס' 2.

באותו מועד שהו יוסף יוסף (להלן: " יוסף") וג'אנה דלזינסקי (להלן: " ג'אנה") ברכב פרטי, אשר חנה בשול הדרך הימני בכיוון נסיעתו של המערער, במצב של עצירה מוחלטת, כאשר ארבעת האורות המהבהבים דולקים.

המערער סטה לשוליים הימניים של הדרך, ללא כל סיבה מוצדקת, ופגע ברכב הפרטי. כתוצאה מהפגיעה נפטרה ג'אנה ויוסף נחבל קשות והובהל לבית החולים.

3.         בתחילה כפר המערער בעובדות כתב האישום אך במהלך שמיעת הראיות, לאחר שמיעת עדותו של יוסף, הוא חזר מכפירתו, הודה והורשע. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם שיתקבל תסקיר מבחן לגבי המערער, והתביעה תעתור להטיל על המערער מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי וקנס. 

4.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי המערער ביום 26.12.05, עולה כי מצבו הנפשי קשה וכי תוצאות ההליך המשפטי והשלכות גזר הדין על עתידו גורמות לו ללחץ נפשי ולדיכאון.

עוד עולה מהתסקיר כי בהיות המערער בן 17 וחצי הוא הסתבך בניסיון לחטיפה לשם חבלה או לביצוע עבירת מין ונידון לשנת מאסר בפועל. מאסר זה הביא לתפנית דרמטית בחייו, וגרם לו, בין היתר, ללמוד נהיגה מקצועית ולעבוד כנהג. אירוע זה, לו נוטל המערער אחריות, העצים את מצוקתו הרגשית, נותרו לו זיכרונות קשים משהותו בכלא, זכרונות אשר גורמים לו לחרדות מפני תוצאת גזר הדין.

המערער ניהל אורח חיים תקין, למעט הסתבכותו המתוארת לעיל, שארעה לפני כ-10 שנים לערך. קצין המבחן סבר שהמערער זקוק להתערבות טיפולית כדי לסייע לו בהתמודדות עם מציאות חייו ועם ההשפעות הפוסט-טראומטיות, ולכן המליץ:

".. שלא למצות את הדין עמו, ולהסתפק בענישה שיהיה ניתן להמירה בעבודות שרות ולהעמידו במבחן שרותנו משך שנה". 

5.         ב"כ התביעה הגישה לבימ"ש קמא את הרישום התעבורתי של המערער, שהוא בעל רישיון נהיגה מזה עשר שנים, ולפיו הוא צבר לחובתו 25 הרשעות קודמות.

ב"כ התביעה טענה כי נסיבות האירוע ורף הרשלנות הגבוה שגילה המערער מחייבות הטלת מאסר בפועל שכן לא מדובר ברשלנות רגעית, או מזערית, שנגרמה ברגע אחד של חוסר תשומת לב. כמו כן הדגישה ב"כ התביעה את העובדה שהמערער נהג במשאית שהיא רכב מסחרי כבד מבלי לנוח לפחות 7 שעות רצופות לפני תחילת הנהיגה, בניגוד לתקנה 168 לתקנות התעבורה.

לדבריה:

"הרשלנות המיוחסת לנאשם היא רשלנות חמורה ביותר שממוקמת ברף החמור ביותר שמעידה על נהג שנוהג בחוסר ערנות משווע וחוסר ערנות למה שקורה סביבו בכביש. הנאשם נהג ברכב כבד.. רמת הזהירות שאנו דורשים מנהג כזה היא ללא ספק גבוהה יותר.. ". 

עוד הוסיפה ב"כ התביעה כי תנאי הדרך היו ראויים, ולא היתה כל סיבה מוצדקת להתרחשות התאונה ולסטיית המערער לשוליים. לטענתה, אופן חניית הרכב הפרטי לא תרם לקרות התאונה, ומצורת הפגיעה עולה כי בעת הסטייה מהדרך לא נקט המערער באמצעי זהירות על מנת למנוע או למזער את הפגיעה.

נסיבה נוספת שיש לקחת בחשבון היא התוצאה הקשה של התאונה - גדיעת חייה של אישה צעירה ופגיעה חמורה באדם נוסף, ואין להקל עם המערער בגלל היותו אדם נורמטיבי שכן עברייני התנועה הם בדרך כלל אנשים נורמטיבים.

לטענתה, הכלל הוא שיש להחמיר בענישה ולגזור עונשי מאסר בפועל על מנת להילחם בנגע של תאונות הדרכים. במקרה זה לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות לסטות ממדיניות הענישה ולהטיל על המערער עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות.

באשר לתסקיר המבחן ציינה ב"כ התביעה כי שרות המבחן לא לקח במניין שיקוליו את מכלול האינטרסים, לרבות את הצורך בהרתעת הציבור, ואין בחרטת המערער כדי להביא להקלה בעונשו, בעיקר נוכח התוצאות החמורות של התאונה.

ב"כ התביעה אבחנה את המקרה שבפנינו מהמקרים נשוא פסקי הדין ברע"פ 732/02 מ"י נ' ענת סורפין, תק-על 2002(3),760,(להלן: פס"ד סורפין)  ורע"פ 4261/04, יעקב פארין נ' מ"י, פ"ד נט (3),440, (להלן: פס"ד פארין) והביאה פסקי דין שתומכים בעמדתה.