פסק-דין בתיק עפ 70264/04

א.         נגד המערער ואדם בשם עופר פרידמן (להלן: " עופר") הוגש כתב אישום שבו יוחסה להם עבירת גניבה, עבירה על פי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען, בתאריך 12.9.00 גנבו השניים שתי מברגות חשמליות וזוג נעלי בית (להלן:" הרכוש") מחנות השייכת לרשת "בר-כל" ברח' שלמה המלך 8 בבני ברק.

השניים נטלו את הרכוש מהחנות מבלי לשלם עבורו, מתוך כוונה לצאת עמו החוצה, ובכך לשלול אותו שלילת קבע מבעליו.

עופר הודה בבית משפט קמא בעבירה המיוחסת לו, והורשע על סמך הודייתו. המערער שבפנינו כפר באשמה, ומשום כך נשמעו הראיות בעניינו.

לאחר שמיעת הראיות הרשיע בית משפט קמא את המערער, והטיל עליו את העונשים הבאים:

1.         מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים;

2.         קנס בסך 300 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה להכרעת הדין.

ב.         העובדות הבסיסיות בתיק זה לא היו שנויות במחלוקת. לא היתה מחלוקת כי המערער ערך קניה במרכול הנטען.

לא היתה מחלוקת גם על כך כי בעגלה שבה נמצאו הפריטים שרכש המערער, נמצא הרכוש מבלי שהמערער שילם עבורו.

המערער עבר את הקופה, ובצאתו החוצה נעצר על ידי השומר, שערך השוואה בין החשבון שהחזיק  בידו לבין המוצרים בעגלה, והתברר כי הרכוש אינו מופיע בחשבון שהחזיק בידו.

תגובתו המיידית של המערער לשומר היתה: " זה לא שלי", והשליך את הרכוש מתוך העגלה.

לא היתה מחלוקת גם על כך שעופר אכן היה במרכול, בשלב כזה או אחר, אף שגירסאותיו של המערער בנושא זה לא היו קוהרנטיות ועקביות.

ג.          אלה ממצאיו של בית משפט קמא:

1.        בית המשפט קיבל את גירסתו של עופר, אשר הודה בגניבת הרכוש, וטען כי המערער היה שותפו למעשה. לעניין זה קבע בית משפט קמא, כי אין סיבה מדוע יעליל עופר על המערער. עופר הודה בעבירה, משמע, הפללת המערער לא הביאה לזיכויו שלו. השניים מכירים זה את זה, מערכת היחסים ביניהם תקינה, לא היה ביניהם סכסוך, שעל כן לא היה לעופר מניע לרצות ברעתו של המערער;

2.         ועדיין באותו עניין, בית משפט קמא קבע גם כי אין ממש בטענה שעופר רצה לטפול אשמת שווא על המערער משום שהמערער סייע למשטרה לאתר אותו, וחשף את זהותו;

3.         בית משפט קמא לא קיבל את גירסתו של המערער, לפיה, הוא נקב מיד בכינויו האמיתי של עופר. הכינוי שבו מכונה עופר הוא "צי'קן". המערער, כך על פי הקביעה, טען בפני החוקרים,  כי לאדם שהיה עימו קוראים סמי. בדיעבד, התברר כי השניים מכירים היטב.

4.         עופר אותר בביתו של המערער. אליבא דבית משפט קמא, עצם העובדה שעופר פנה מיד לאחר מעשה לביתו של המערער, מלמדת על הקשר ביניהם באירוע נושא כתב האישום, ועומדת בסתירה לטענה, כאילו פעל עופר על דעת עצמו והניח את הרכוש בעגלת המערער מבלי שזה האחרון יהיה מודע לכך;

5.         בית משפט לא קיבל את גירסתו של המערער כאילו לא ידע על קיומם של הרכוש בעגלתו. לעניין זה הפנה בית משפט קמא לדברי המערער במשטרה, שם טען, כי ראה את עופר מניח שקית בעגלה שלו. שנית, מדובר בפריטים שנראים לעין, גם אם הושמו בשקית, השקית היא שקופה וניתן לראות דרכה;