פסק-דין בתיק עפ 70255/05

1.         המערער, קורטיק ארקדי, הורשע, בהעדרו, בעבירות של נהיגה בשיכרות, נהיגה בקלות ראש וסירוב להיבדק בדיקת דם ונשיפה.

בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (פ.ל 913/04, ע"י כב' השופטת נועה פרג לבוא), גזר על המערער, ביום 5.12.2004, עונש פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים, וקנס בסך 3,000 ש"ח.

ביום 6.1.2005, פנה ב"כ המערער לביהמ"ש בבקשה  לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו של המערער.

בבקשה נטען, כי המערער קיבל, אמנם, הזמנה לדיון שהתקיים ביום 5.12.2004, אך בשל חוסר שליטתו בשפה העברית "לא הבין על מה מדובר ולצורך מה הוא זומן לביהמ"ש". עוד נטען, כי נציגת המשטרה לא הודיעה למערער כי פס"ד ינתן בהעדרו, אם לא יתייצב.

בשל מצבו הכלכלי הקשה, לא יכול היה המערער לשכור שירותיו של עורך דין, ואחד ממכריו הרגיע אותו באומרו כי אין צורך להגיע לדיון, שכן ביהמ"ש צפוי להסתפק בתקופת פסילה מינהלית למשך 30 יום, אותה ריצה המערער.

בנוסף, ציין ב"כ המערער, כי מעבידו של המערער דרש ממנו להתייצב באותו יום לעבודה, והודיעו כי אם לא יגיע, יפוטר ממקום עבודתו. מטעמים אלה, לא התייצב המערער בביהמ"ש לצורך דיון במשפטו.

בנסיבות אלה סבור עו"ד בקסנסקי כי יש לבטל את פסק הדין אשר ניתן בהעדרו של המערער.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה, והטעם לכך נעוץ בעובדה כי המערער זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 5.12.2004, אך החליט, מטעמיו הוא, שלא להתייצב.

2.         בפניי ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו של המערער, כאשר עיקר הטענה נוגעת להרשעתו של המערער בעבירה של נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), ביחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, ועם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

            כמו כן, הועלתה טענה בנוגע להרשעתו של המערער בעבירה של סירוב להיבדק בדיקת דם ונשיפה, לפי תקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה. טענה זו נסמכת על פסיקתו של ביהמ"ש בע"פ 1641/04 ליאוניד לוין נ' מ"י (טרם פורסם); ודנ"פ 11742/04 ליאוניד לוין נ' מ"י (טרם פורסם), שם נקבע כי ההסדר שגובש בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה לעניין נטילת דגימת דם מחשוד בנהיגה בשיכרות, נדחה מפניו של ההסדר בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק החיפוש").

            משמעות הדבר היא, לגישת ב"כ המערער, כי אין ניתן להרשיע את מרשו בעבירה של סירוב להיבדק.

            יצויין, כי בתגובה בכתב מטעם המשיבה הוסכם, לאור פסיקתו של ביהמ"ש העליון, כי יש לבטל את הרשעתו של המערער מאותו חלק של העבירה הדן בסירוב למסור דגימת דם. אך, לגישת התביעה, ניתן להותיר את ההרשעה על כנה, ככל שהיא נוגעת לסירובו של המערער לבדיקת נשיפה.

            ב"כ המערער חזר על הסבריו, על שום מה נעדר המערער מהדיון אליו זומן כדין. לגישתו של ב"כ המערער, יגרם למרשו עיוות דין חמור אם לא יבוטל פסק הדין.

            לגופו של עניין, טען עו"ד בקסנסקי כי אין כל ראייה המלמדת על כי המערער נהג את רכבו בהיותו נתון במצב של שיכרות. התרשמותם של השוטרים אינה יכולה לשמש תחליף לבדיקה אובייקטיבית, או להצגת נתונים המלמדים על מצב שיכרותו של המערער.  לפיכך, יש לזכות את המערער מהעבירה הנוגעת לנהיגת רכבו במצב של שיכרות.

            אשר למידת העונש, ציין ב"כ המערער כי מדובר בענישה כבדה ביותר, שכן פרנסתו של המערער תלוייה בהיותו בעל רשיון נהיגה. גם אם יש מקום להרשיעו, אין הצדקה לפסילת רשיונו ל-3 שנים תמימות.

            גם לגבי שיעור הקנס, היתה בפי ב"כ המערער טרוניה, בשים לב למצבו הכלכלי הקשה של מרשו.

            ב"כ המשיבה, עו"ד ורד אנוך, ביקשה לדחות את הערעור בכפוף להסכמה לביטול ההרשעה בנוגע לסירובו של המערער למסור בדיקת דם.

            עו"ד אנוך, טענה בראשית דבריה, כי המערער זומן כדין לדיון בבית המשפט לתעבורה, ולא היתה כל סיבה להעדרותו, ולפיכך יש למחוק את הערעור כבר מטעם זה.

            לעיצומו של עניין, נטען כי גם בהעדר בדיקת דם, המלמדת על ריכוז האלכוהול בדמו של המערער, ניתן היה להגיע למסקנה כי הוא נהג במצב של שיכרות, על יסוד מאפיינים מסויימים המצויים בחומר החקירה.