פסק-דין בתיק עפ 70103/06

השופט ז' המר, סג"נ:

1.         ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום רמלה (כב' השופטת ז' בוסתן) בת"פ 1502/02 ובת"פ 2396/02, בו זיכה בית המשפט את המשיבים בלי לחייבם להשיב לאשמה, בהתאם להוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ).

המשיבה 1 הינה המחזיקה והבעלים של תחנת-דלק (להלן: חברת פז). המשיב 2, בוריס בונדר, הינו מנהל התחנה והאחראי לתפעולה (להלן: המשיב).

בשני כתבי האישום שצויינו לעיל, הואשמו המשיבים כי מכרו דלק שאינו תואם לתקן הרשמי, עבירה לפי סעיפים 9(א) ו- 17(א)(1) לחוק התקנים, התשי"ג - 1953 (להלן: חוק התקנים) (ולגבי המשיב ביחד עם סעיף 17(ב) לחוק), וסעיף 61(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין).

בת"פ 1502/02 נטען, כי בביקורת דלק שנערכה בתחנה ביום 11.2.01, התברר כי בנזין מסוג נטול עופרת 95 אוקטן שנמכר בתחנה, אינו עומד בתנאי תקן רשמי 90. על-פי התקן, על הבנזין להיות בעל אוקטן 95 לפחות. מבדיקת הדגימות עלה, כי הבנזין היה בעל אוקטן 93.7 בלבד (להלן: האישום הראשון).

בת"פ 2396/02 נטען, בדומה, כי מביקורת שנערכה בתחנה ביום 29.10.01, עלה כי הבנזין היה בעל אוקטן 91.4 בלבד (להלן: האישום השני).

ההליך בבית משפט קמא

2.         בסיום פרשת התביעה טען ב"כ המשיבים, כי אין ראייה שהדלק שהגיע לתחנה היה באוקטן המתאים לתקן, וכן הצביע על כשלים בשרשרת בדיקת הדגימה שנלקחה בתחנה. באשר לאישום הראשון נטען גם, כי לא הועמדה לרשות ההגנה שארית דגימה לבדיקה משל עצמה.

בית המשפט קבע:

" אני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כיוון שהתביעה לא הוכיחה שהדלק שנופק לתחנה בכל אחד מהמקרים היה דלק המתאים לתקן, ואין על הנאשמים להשיב לכתב האישום" (עמ' 13).

3.         בית המשפט סבר, כי:

"... על התביעה להניח תשתית ראייתית לכך שהדלק שהגיע לתחנה היה דלק בעל אוקטן תקין, שכן אין זה סביר שהמחוקק ביקש להביא לדין אדם או חברה על מכירת דלק שאינו תואם לתקן כאשר אין כל ראיה שהדלק שסופק לתחנה, ללא מעורבותם של הנאשמים ומבלי שהיתה להם כל דרך לבדוק אם הדלק שסופק לתחנה, היה בעל אוקטן תקין. רק אם מונחת תשתית ראיתית כי הדלק שסופק לתחנה היה בעל אוקטן מתאים ובבדיקת מעבדה מדגימה שנלקחה מהתחנה התברר כי האוקטן אינו מתאים לתקן יוצאת המאשימה ידי חובת ההוכחה ומוכחת אשמתו של הנאשם. הנטל להוכיח כי עשה כל שניתן למנוע את העבירה מונח על כתפי הנאשם.

אין הדעת סובלת פירוש אותו מציעה המאשימה ולפיו יורשע הנאשם גם במקרה בו הגיע לתחנה, ללא ידיעתו של הנאשם, ומבלי שתהא לו מעורבות בכך, דלק בעל אוקטן בלתי מתאים. כלל בדיני פרשנות חוקים הוא כי יש לפרש את החוק בדרך הגיונית ולא בדרך בלתי הגיונית" (עמ' 5).

4.         כן ציין בית המשפט, שעמדתה של המערערת כי אינה צריכה להוכיח את כל חוליות המעבר של הדלק, עומדת בניגוד לעדי התביעה שהביאה היא עצמה לעניין חוליות השרשרת שעבר הדלק טרם הגיעו לתחנה. " עצם העדת עדים אלה באישום השני מעידה כי גם המאשימה סבורה שעליה להוכיח כי הדלק שהגיע לתחנה היה דלק בעל אוקטן מתאים, שאם לא כן לא ניתן להסביר את נחיצות העדתם" (עמ' 4). יצויין, כי לעניין האישום השני הובאו לעדות מנהל המשק בחברת פז שמנים וכימיקלים, המתפעלת את מסוף הדלק במתקן חיפה, והנהג שהוביל את הדלק לתחנה. ואילו באישום הראשון לא הוזמנו עדים אלה או בעלי-תפקידים דומים.

5.         בית המשפט הבחין בין האישומים השונים, בהתאם לעדים שהובאו להוכחת כל אחד מהם, וקבע:

" אין כל ראיה כי הדלק שסופק לתחנה באישום הראשון הגיע לתחנה באותה איכות שיצא ממסוף פי גלילות. לפיכך, ומטעם זה יש לזכות את הנאשמים מהאישום הראשון המיוחס להם.

לגבי האישום השני, יש ראיות כי הדלק שהגיע לתחנה עבר בדיקות מסוימות אך בדיקות אלה אינן שרשרת רצופה של בדיקות וקיימים "חורים ראייתיים" בשרשרת זו. לא הוכח כי לאחר מילוי הדלק במיכלית היא נאטמה בחבקים משני צידיה. בנוסף, לא ניתן לקבוע כי הבדיקות שלכאורה בוצעו בדלק טרם הגעתו לתחנה בוצעו כראוי שכן נוטל הדגימות והבודקים לא התייצבו לחקירה ולא ניתן היה לחקרם על דרך נטילת הדגימה ומשלוחה לבדיקה ועל הליך הבדיקה. מטעמים אלה יש לזכות את הנאשמים גם מהאישום השני המיוחס להם" (עמ' 9).

בית המשפט דן בהחלטתו גם בקבילות התעודות המתארות את תוצאות הבדיקות, שנערכו לדגימות שנלקחו בתחנת הדלק.

הערעור

6.         השאלה להכרעה היא: האם על המאשימה להוכיח, לשם הרשעה בעבירות בהן הואשמו המשיבים, כי הדלק הגיע לתחנת הדלק כשהוא באיכות התואמת לתקן.

לטענת המערערת, שגה בית המשפט כאשר קיבל את בקשת הנאשמים שלא להשיב לאשמה.