פסק-דין בתיק עפ 682/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מ. גינות) מיום 12.9.05 ב-ת.פ. 1798/04 ועל גזר הדין מיום 16.1.06.

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן אלה:

המשיבה הגישה כנגד המערער כתב אישום בו נטען שבתאריך 6.8.03, סמוך לשעה 23:30 בבאקה אל גרביה איים המערער בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן (ג'אסר גנאים) בכך שאמר לו שירצח אותו וישים לו כדור בראש, וזאת  בכוונה להפחידו.

בהמשך הזיק המערער בזדון לרכב השייך למתלונן, בכך ששבר את השמשות הקדמיות ברכב.

עוד נטען בכתב האישום שהמערער תקף את המתלונן באופן שזכוכיות שעפו מן השמשה פגעו במתלונן שנזקק לטיפול רפואי.

המשיבה ייחסה למערער עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין, ותקיפה סתם, לפי סעיף 379 של חוק העונשין.

ג.          המערער כפר בעובדות כתב האישום, ולאחר שמיעת הראיות הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, זאת לאחר שקבע שהמשיבה הוכיחה מעבר לספק סביר את אשמתו של המערער.

בית המשפט קבע שהראיות בתיק ביססו היטב את טענת המשיבה, כי היה זה המערער אשר איים על המתלונן, חבל ברכבו ואף תקף אותו. בית המשפט הוסיף שעדותו של המתלונן, בצוותא עם ראיות נוספות, וחוסר אמינותו של המערער, מובילות למסקנה אחת ויחידה לפיה יש להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

ד.         בהמשך הורה בית המשפט קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן למבוגרים. לאחר קבלת התסקיר, שמיעת עדי אופי, ושמיעת הטיעונים לעונש, דן בית המשפט קמא את המערער ל-4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הפעיל בחופף את עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים שנגזר על המערער ב-ת.פ. 22/95, והוארך ב-ת.פ. 1703/98, ובהמשך ב-ת.פ. 4386/00, כך שעל המערער לרצות 12 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף הטיל בית המשפט קמא על המערער 6 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים, וחייב אותו לפצות את המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח.

ה.         הערעור שבפנינו הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ואולם בדיון שהתקיים בפנינו ביום 2.11.06 חזר בו ב"כ המערער, לפי המלצתנו, מן הערעור על הכרעת הדין. יפה עשה הסניגור בקבלו המלצתנו הואיל והערעור על הכרעת הדין מתייחס לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא שקיבל את גירסת המתלונן ואביו, ודחה את גירסת המערער כבלתי מהימנה.

גם לאחר שנתנו דעתנו לטענות המפורטות שהעלה הסניגור בערעורו, לא מצאנו בהכרעת הדין של בית משפט קמא טעות שיהא בה כדי להצדיק התערבותנו.

ו.          נותר איפוא הדיון בגזר הדין.

תמצית טענת ב"כ המערער בכל הנוגע לגזר הדין היא שהארכתו של המאסר המותנה בן 12 החודשים במסגרת ת.פ. 4386/00 (שלום חדרה) ביום 7.5.02 (13 חודשים לאחר תום התקופה המוארכת של המאסר על תנאי) נעשתה בחוסר סמכות, דהיינו, בימ"ש השלום בחדרה לא היה רשאי בגזר דינו מיום 7.5.02 להאריך את המאסר המותנה שתמה תקופתו עוד ביום 2.4.01, ומכאן שלא עמד כנגד המערער במועד גזר דינו הנוכחי של בית משפט קמא מאסר על תנאי חב הפעלה.

ז.          לאחר ששקלנו בדבר הגענו למסקנה שאכן לא  ניתן היה להפעיל את המאסר המותנה בן 12 החודשים במועד מתן גזר הדין נשוא ערעור זה.

            אין מנוס מלפרט את הנתונים הרלוונטיים להבנת הסוגייה שבמחלוקת.

בתיק פלילי 22/95 של בית משפט השלום בחדרה נדון המערער ביום 2.4.96 ל-12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש.

התנאי היה שהמערער לא יעבור עבירות לפי סעיפים 380, 379 או 192 של חוק העונשין.

בטרם נסתיימה תקופת התנאי של שלוש השנים, נדון המערער ב-ת.פ. 1703/98 של בימ"ש השלום בחדרה, בתאריך 4.1.99, בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש, עבירה אותה עבר ביום 21.12.96.