פסק-דין בתיק עפ 680/06

מ. נאמן-שופט, ס.נשיא:

1.         לפנינו ערעור על הכרעת הדין שניתנה בבימ"ש השלום בחיפה ע"י כב' סגן הנשיא (כתוארו אז השופט) ר. חרסונסקי (להלן: "בימ"ש קמא") בה הורשע המערער בעבירת נסיון לקבל דבר במירמה, לפי סעיף 415 + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

             הערעור הוא, לחלופין, גם על גזר הדין לפיו הוטלו על המערער שישה חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 3,000 ש"ח וחתימה על התחייבות.

2.         העובדות שנטענו נגד המערער בכתב האישום  היו אלו:

א.         המערער הינו מנהל חברת חדשות (להלן: "החברה") והוא הנפיק לגרושתו תלושי משכורת שהעידו שהיא עבדה בחברה בתקופה שבין 1.6.99 עד 30.4.00, בעוד שבפועל היא לא עבדה כלל בחברה.

ב.         ב-10.12.00, הגישה הגרושה תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבל דמי אבטלה תוך הסתמכות על אישור החברה שהנפיק לה המערער (ת/13א') לפיו שולם לה שכר עבור החודשים הנזכרים ופוטרה לאחר מכן.

3.         יצוין כאן כי תיק זה התחיל להתברר בבית משפט השלום בטבריה ע"י כב' השופט פורת והוא קבע על יסוד סעיף 184 לחסד"פ כי על המערער להשיב על האשמה גם בגין עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, היינו רישום כוזב במסמכי תאגיד. (ראה החלטתו מיום 16.2.03 עמ' 37 לפרוטוקול).

            לאחר שניתנה החלטה זו עבר התיק לכבוד סגן הנשיא השופט חרסונסקי בבימ"ש השלום בחיפה שהחליט ביום 28.1.04, שאין צורך לתקן את כתב האישום בעקבות החלטת כב' השופט פורת וכי החלטה זו בעינה עומדת. (ראה עמ' 6-5 לפר' מאותו יום).

4.         בימ"ש קמא קבע שהמערער עשה את המיוחס לו בכתב האישום והרשיע אותו בעבירת נסיון לקבל דבר במירמה.

            התיחסות בימ"ש קמא לעבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד מופיעה רק בתחילת הכרעת הדין (עמ' 61 שו' 10-9) שם הוזכרו העבירה והסעיף בחוק העונשין ובסוגריים נכתב "לא הרשיתי תיקון האישום בענין זה".

            מקריאת ההחלטה מיום 28.1.04, עולה ברורות שכוונת בימ"ש קמא במילים: "לא הרשיתי תיקון האישום בענין זה" , לא היתה שהעבירה אינה מיוחסת לנאשם אלא לכך שלא היה צריך לתקן את כתב האישום כדי להרשיעו בה לאור החלטת כב' השופט פורת. לא מובן לכן מדוע לא הרשיע בימ"ש קמא את הנאשם בעבירה זו נוכח הקביעות העובדתיות וההנמקות המשפטיות שנימק בהכרעת הדין, נשוא הערעור.

5.         טענות המערער לענין הכרעת הדין נחלקות לשתיים:

א.         המערער הנפיק את תלושי המשכורת ואת האישור על תשלומם על יסוד הסכם גרושין שנחתם בינו לבין אשתו שאושר כהסכם ממון וניתן לו תוקף של פסק דין. בהסכם זה שנוסח בעצת עו"ד ורואה החשבון, התחייב המערער לשלם לגרושתו מזונות והוסכם בו כי אלו יוכלו להשתלם כמשכורת דרך החברה של המערער.

            המערער, כך טוען הוא, הסתמך על פסק דין של בימ"ש ועל עצת מומחים לדבר.

ב.         בימ"ש קמא לא בחן כלל את השאלה אם לאור העובדות שהוכחו ניתן וצריך היה להרשיע את המערער בעבירת נסיון לקבל דבר במירמה.

6.         במהלך שמיעת הערעור ביקשנו את התיחסות הצדדים לאפשרות הרשעת המערער בעבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד, במקום או בנוסף להרשעתו בעבירה בה הורשע

            בתוקף סמכותנו לפי ס' 213 (3) לחסד"פ.

            ב"כ המשיבה טענה כי המשיבה אכן ביקשה מבימ"ש קמא להרשיע את המערער בעבירה זו והיא סבורה כי משלא עשה כן בימ"ש קמא, עלינו כערכאת הערעור לעשות כן.

            ב"כ המערער טוען מנגד כי המשיבה לא הגישה ערעור על הכרעת הדין ולכן הרשעת המערער ע"י ערכאת הערעור בעבירה בה לא הורשע בהכרעת הדין, מהווה עיוות דין.