פסק-דין בתיק עפ 663/06

בפני ערעור המופנה כנגד גזר דין שניתן ע"י בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מסארווה מוחמד) בת"פ 4464/02 (גזר דין מיום 7/2/05), אשר הורה להרוס מבנים שנבנו ללא היתר וכן, במסגרת של עיכוב ביצוע ההריסה, ניתן גם צו לאיסור שימוש במבנים הנ"ל, אשר ביצועו עוכב למשך 12 חודשים ממועד גזר הדין. בהמשך, ולאחר שחלפו 12 חודשים, הוגשה בקשה להארכת מועד של עיכוב ביצוע צו ההריסה והצו לאיסור השימוש, ובקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 19/2/06. הערעור שהוא לכאורה כנגד גזר הדין, מופנה בעיקר כנגד ההחלטה הנ"ל, דהיינו, דחייתה של הבקשה להמשך עיכוב ביצוע גזר הדין.

למען הסדר יצוין, כי ביום 26/2/06 נדונה הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין בפני כב' השופטת בר-זיו, בב"ש 1530/06, וניתנה החלטה לעכב את ביצוע גזר הדין עד לדיון בערעור. בפועל, וכתוצאה מעיכוב ביצוע גזר הדין בהתאם להחלטה הנ"ל, ממילא השיג המערער את מבוקשו, כמעט במלואו, דהיינו, בקשה נוספת להארכת מועד שכאמור נדחתה.

סבור אני כי דין הערעור להדחות.

למעשה, ככל שהדבר נוגע לגזר הדין לא היה כל מקום לערעור מלכתחילה. הצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון לפיו ינתן צו הריסה ואיסור שימוש למבנים נשוא כתב האישום שנדון בבית משפט קמא, באופן שבו יכנס צו ההריסה והצו לאיסור שימוש לתוקפו בתוך 12 חודשים ממועד גזר הדין. גזר הדין אשר ניתן ביום 7/2/05 אימץ את הסדר הטיעון, ככל שהדבר נוגע לרכיב צו ההריסה והצו לאיסור שימוש חורג שנקבע במסגרת גזר הדין. בית המשפט אימץ כלשונו את הסדר הטיעון. מכאן, שאין כל מקום לערעור על עצם גזר הדין.

מכאן לבקשה להארכת מועד לעיכוב ביצוע ההריסה, בקשה שהוגשה לאחר חלוף 12 החודשים שנקצבו. בקשה זו התייחסה להארכת מועד לתקופה שאמורה היתה להסתיים ביום 7/2/07 (לו אישר בית המשפט את הבקשה כפי שהתבקשה). כאמור, מעצם עיכוב ביצוע ההחלטה עד לדיון בערעור, השיג המערער כמעט את מלוא מבוקשו וכיום הדיון בערעור כולו כמעט מתייתר.

עם זאת אבהיר, כי לטעמי לא היה מקום לעכב את ביצוע הצו והחלטתו של בית המשפט קמא היתה במקומה. אבהיר להלן.

הטעם הראשון לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע היה עצם העובדה שניתן כבר עיכוב ביצוע של גזר דין, והכל במסגרת של הסדר טיעון. צד המסכים לגזר דין במסגרת של הסדר, חייב למלא אחר חלקו בהסדר, ואין מקום להתיר מצב של גזירת עונש מוסכם, ובהמשך שינוי בפועל של תוצאות גזר הדין, וזאת בניגוד להסדר. כשם שבית המשפט לא היה צריך להתיר לתביעה לשנות את המוסכם, כך גם לא היה מקום להתיר למערער להנות למעשה משינוי של גזר דין מוסכם שהתקבל במסגרת של אימוץ הסדר טיעון.

מעבר לאמור לעיל - מדיניות הענישה הראויה, כפי שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, הינה שלא לאפשר את התופעה של הארכת מועדים לביצוע צווים להריסה ולאיסור שימוש חורג. ראה לענין זה את ע"פ 6720/06 - דהרי נ. מדינת ישראל, ובג"צ 6309/06 - הודיה נ. מנהל מקרקעי ישראל. התופעה של הנצחת הבניה הבלתי חוקית והשימוש החורג, תוך שימוש בסעדים משפטיים של הארכות מועד לביצוע גזרי דין, היא תופעה המערערת את שלטון החוק ואת בסיס קיומם של מוסדות התכנון והבניה, ואין להתירה.

מכאן שלא מצאתי שנפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא.

בכל הנוגע לטענת המערער כי למעשה אושרה כבר עיקר תוכנית הבניה, שתאפשר גם להעביר את אותו עסק של מכירת מכוניות המהווה שימוש חורג במקרקעין לאזור מוסדר, והעיכוב בהשלמת ההסדרה הוא כתוצאה ממחדלי המשיבה, אין בו כדי לשנות את התוצאה.

אם סבור המערער שהמשיבה אינה מכנסת ישיבות במועד הנדרש ומשהה את הדיון בעניינו שלא לצורך, עליו לנקוט בפעולות המשפטיות כדי לגרום למשיבה לעשות מעשה (כגון עתירה מנהלית, פניה לבג"צ וכיו"ב). מוכן אני להניח (מבלי לקבוע ממצא), כי אכן יש טעם לטענות המערער, ואולם ענין זה צריך להבחן במסגרת אחרת ועליו לנקוט בהליכים המתאימים. ביצוע עבירה והנצחתה אינו מהווה פתרון ותשובה ראויה למחדלי רשות, גם אם כאלו קיימים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור. גזר דינו של בית משפט קמא מיום 7/2/05 והחלטתו בענין הבקשה לעיכוב ביצוע מיום 19/2/06, ישארו בעינם, ללא שינוי.

בהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין זה בהעדרם.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

מאחר ופסק הדין ניתן בהעדר, וכדי שלא יפגעו זכויות המערער והיכולת לנסות ולפנות לערכאה גבוהה יותר, אני מעכב את ביצוע פסק הדין עד ליום 15/12/06 שעה 24:00.

ניתן היום ח' בכסלו, תשס"ז (29 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: ליאת פ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: