פסק-דין בתיק עפ 5222/08

1.                   מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת ר. בן יששכר-שוורץ) בתיק פ"ל 21/07, מיום 23.3.08, בו הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף והשית עליו את העונשים הבאים: מאסר ל-9 חודשים, הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים אשר הושת על המערער בתיק 20410/04, הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים אשר הושת על המערער בתיק 22238/04 כאשר הורה על ריצוי המאסרים אותם הפעיל  בחופף לעונש המאסר שהושת. כמו כן הושת על המערער עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים ופסילה על תנאי ל-12 חודשים ל-3 שנים.

2.                   הערעור שבפני מכוון כנגד רכיב עונש המאסר בפועל אשר הושת על המערער.

טענה ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא עת לא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ולא בהמלצת שירות המבחן ולא ראה לנכון להאריך את המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדו, תחת הפעלתם, והכל כדי שלא לחסום  את דרכו של המערער מלהמשיך  ולשקם עצמו, תהליך שבעיצומו הוא עומד. הוסיפה וציינה ב"כ המערער כי בשנת 1984 הוציא  המערער רישיון נהיגה ובשנת 1987 נפסל הוא מלהחזיק רישיון נהיגה ומאז צבר הוא קנסות רבים המגיעים לסכום מצטבר של     כ-200,000 ש"ח וכי בשל קשייו הכלכליים התקשה לסלק חוב זה כדי להסדיר את הוצאת רישיון הנהיגה.

הוסיפה וטענה ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא עת לא נתן משקל לעובדה כי עובר לזמנים הרלבנטיים למתן גזר הדין, עשה המערער שינוי חד באורחות חייו עת הקים משפחה המונה אישה וארבעה ילדים ועת השתלב במסגרת עבודה כדי לפרנס את משפחתו בכבוד. לטענתה, שינוי זה באורחות חייו של המערער  היה צריך להוות שיקול מכריע עד כדי הטיית הכף לטובת הארכת המאסרים המותנים תחת שליחתו של המערער לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

3.                   מנגד טען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הערעור על הסף.

עמד ב"כ המשיבה על העובדה כי המערער, אשר לא חידש את רישיון הנהיגה שלו מזה כ-20 שנה המשיך ועשה שימוש בכלי רכב מנועי וחזר ונשפט על כך פעם אחר פעם כאשר במרבית הפעמים הושתו עליו קנסות כספיים, עד אשר ראה לנכון בית המשפט בשני מקרים אשר באו בפניו בשנת 2004 להוסיף ולהשית על המערער עונש מרתיע הצופה פני העתיד בדרך של מאסר מותנה.

עוד עמד ב"כ המשיבה על העובדה כי המערער בעל עבר מכביד בפלילים, 20 הרשעות במספר, כאשר מרבית הרשעותיו הינן בעבירות רכוש, עבירות שבל"ר, עבירות אלימות, עבירות מרמה, כאשר הרשעותיו האחרונות הינן משנת 2005, בגין תיק משנת 2004, ומשנת 2007 כאשר מדובר בתיקים משנת 2005 ו-2006.  

מעובדות אלה ביקש ב"כ המשיבה ללמוד כי מדובר באדם מסוכן המסכן את העושים שימוש בכביש ואשר בהתנהלות חייו ובמעשיו מגלה זילות כלפי החוק עד כי אין מנוס כי אם לנקוט עימו ביד קשה, כפי שעשה בית משפט קמא.

בנסיבות אלו טען כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא אשר ראה לנכון להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד המערער ולהשית עליו עונש מאסר אשר יבטיח את אפקט ההרתעה.

4.                   לאחר שחזרתי ושמעתי את דברי הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, סבורה אני כי דין הערעור להדחות.

המערער  בהתנהגותו לאורך השנים גילה דעתו כי אין לו כל מורא גם לא מורא הדין. כך נלמד מגיליון הרשעותיו בתחום התעבורה כי פעם אחר פעם נתפס כשהוא עושה שימוש בכלי רכב מנועי כאשר אין בידיו רישיון נהיגה.

בתחילה נהנה הוא מחסדיו של בתי המשפט השונים כאשר הושתו עליו עונשים כספיים בלבד. לאחר שנמצא המערער חוזר ועושה שימוש בכלי רכב מנועי כשאין בידיו רישיון נהיגה נקטו עימו בגישה מחמירה וביקשו להרתיעו בדרך של השתת עונשים מרתיעים הצופים פני העתיד,  מאסרים מותנים. גם אז לא היה בכך כדי להרתיע את המערער מלחזור ולהחזיק בהגה כשאין בידיו רישיון נהיגה, וכשהוא מסכן בכך את העושים שימוש בכביש והוא הובא לדין בפני בית משפט קמא, נשוא הערעור. על כך נדרש הוא לתת את הדין.

בית משפט קמא נתן את הדעת לנסיבותיו האישיות של המערער וכן נתן את הדעת לחומרת מעשיו ועשה נכון כאשר קידם את האינטרס הציבורי - והוא אינטרס הגמול וההרתעה, על פני נסיבותיו האישיות.

העובדה ששירות המבחן בחר להמליץ על עונש של של"צ אין בה כדי לחייב את בית המשפט ונכון עשה בית משפט  קמא כאשר דחה המלצה זו בנסיבות העניין. זה המקום לציין כי שירות המבחן ציין בטעות כי הרשעותיו האחרונות של המערער הינן משנת 2004, כאשר בפועל מלמד גיליון הרשעותיו הקודמות כי נמצא הוא מעורב בפלילים גם בשנת 2005 וגם בשנת 2006.

העובדה שהמערער החזיק בידיו רישיון נהיגה כדין לפני כ-20 שנה אין בה להוכיח כי אין הוא מסוכן לציבור. את מנהגו הפסול של המערער, לנהוג ברכב מבלי שהונפק לו רישיון נהיגה, אותו סיגל לעצמו, יש לקטוע וכך עשה בית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל דין הערעור להדחות.

המערער יתייצב בתחנת משטרת אשדוד תוך 7 ימים מהיום לתחילת ריצוי עונשו.

ניתן היום ט"ז בסיון, תשס"ח (19 ביוני 2008) במעמד הצדדים