פסק-דין בתיק עפ 5167/08

1.      בפניי ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט לתעבורה באשקלון (כבוד השופטת ד. קליימן) בתד 4228/05.

2.      בית משפט קמא הרשיע את המשיב והמערער שכנגד (להלן:"המשיב") לאחר שמיעת ראיות.

3.      בפסק דינו קבע כבוד בית המשפט כי ביום 27.6.05, ברחוב בן גוריון באשקלון, נהג המשיב ברכב ללא תשומת לב מספקת במהירות שאינה פחותה מ-82.5 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום אינה עולה על 70 קמ"ש.

המשיב לא שמר מרחק, נסע במהירות העולה על המותר, והתנגש בקולנועית אשר נסעה לפני רכבו. כתוצאה מעוצמת המכה נהדף הרכב המעורב קדימה ועלה על שטח ההפרדה.

הנהג המעורב נחבל חבלות אנושות. לדברי בנו, מר גויטע רפי,  אשר העיד בפני בית משפט קמא במסגרת הטיעונים לעונש, אביו לא התאושש מן התאונה, שהה במוסד סיעודי כשנתיים ימים ונפטר.

עוד העיד הוא כי אביו היה איש בריא וחזק טרם התאונה וכי חיי המשפחה  השתנו ללא היכר לאחר התאונה ובעקבות מותו.

4.      כבוד בית משפט קמא ציין בגזר הדין כי המשיב נוהג משנת 68' ולחובתו 35 הרשעות קודמות, מתוכן 14 עבירות מהירות ובהן תאונת דרכים קודמת בעבר הרחוק. עוד צוין כי לחובתו של המשיב 3 הרשעות המאוחרות לתאונה אשר התרחשה ביוני 2005, בהן עבירות מהירות, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף ונהיגה ברמזור אדום, כך שגם לאחר קרות התאונה לא נקט המשיב משנה זהירות.

5.      ב"כ המשיב טענה בפני כבוד בית משפט קמא כי המשיב נסע אחרי מונית שסטתה ימינה ולפתע נגלתה לעיניו הקלנועית אשר מטבעה נעה באיטיות. כן ציינה כי בעקבות תיקון לתקנות התעבורה חל איסור על קלנועית לנוע בכביש אלא לחצייתו בלבד, משום הסיכון שיש בו לנוסע הקלנועית בשל היותו רכב קטן ובשל נסיעתו האיטית.

6.      כבוד בית משפט קמא ציין בגזר הדין החלקי כי לאחר ששקל את מכלול השיקולים ועל אף שבמקרה דנן לא יוחסה למשיב עבירה של גרם מוות ברשלנות, הגיע למסקנה כי לאור התוצאות הקשות של התאונה, רף הענישה צריך להיות גבוה  מן המקובל ב"חבלה של ממש" וכי יש לגזור גזירה שווה מן העקרונות המנחים אשר הותוו בפסיקה.

7.      בגזר הדין המשלים, השית כבוד בית משפט קמא על המשיב את העונשים הבאים:

א.     11 חודשי מאסר מתוכם 3 לריצוי בפועל שירוצו בעבודות שירות והיתרה על תנאי אותם לא ישא המשיב אלא אם יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ב.     קנס בסך 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

ג.  פסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים.

ד.      פסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות מהתוספת הראשונה והשניה לפקודת התעבורה ועבירות בהן הורשע כולל נהיגה בזמן פסילה.

8.      ב"כ המדינה טען כי טעה בית משפט קמא עת גזר על המשיב עונש פסילה מופרז לקולא אשר אינו הולם את רמת הרשלנות הגבוהה שבאה לידי ביטוי בנהיגת המשיב ואינה הולמת את התוצאות הקשות של התאונה, בה נדרס המנוח עת נסע לתומו בכביש.

לדידו של ב"כ המדינה, היה על בית המשפט הנכבד להשית על המשיב תקופת פסילה ארוכה יותר מזו שהושתה עליו שכן בעונש הקל שהוטל אין כדי להשיג את המסר לציבור הנוהגים בכביש על חובתם להתחשב ביתר המשתמשים בדרך.

כמו כן נטען כי טעה בית משפט קמא שלא העניק משקל ראוי לרשלנותו של המשיב אשר גרם לתאונה הקשה עקב זלזול בוטה בחוקי התנועה הבסיסיים ביותר, וכן כי לא העניק משקל ראוי לאינטרס הציבור שדורש להחמיר עם עברייני תנועה שגרמו לתאונות דרכים קשות.

9.      ב"כ המשיב והמערער שכנגד טען בהודעת הערעור כי טעה כבוד בית משפט קמא משהרשיע את המערער בקבעו כי נהג במהירות העולה על המותר ב-12 קמ"ש. נטען כי על פי הסקיצה שהגיש הבוחן, מקום האימפקט נקבע בסמוך לאמצע סימני הבלימה של רכב המערער, הואיל וכך, אין קשר בין המהירות שנקבעה 82 קמ"ש לבין התוצאה מאחר שככל שמקום האימפקט קרוב יותר לתחילת סימני הבלימה, יש למדוד את המהירות על פי סימני הבלימה שנפסקים במקום האימפקט ולא במקום הסופי של העצירה. לטענתו, על מנת לקבוע כי במהירות נמוכה יותר של 70 קמ"ש יכול היה המשיב למנוע את התאונה היו צריכים סימני הבלימה להסתיים במקום האימפקט או בסמוך לו.

עוד נטען, כי היה על הבוחן לקחת בחשבון זמן תגובה ממושך יותר בשל מורכבות הנסיבות.