פסק-דין בתיק עפ 5159/08

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט ד' לנדסמן) בתיק ת 4076/06 במסגרתו הורשע המערער בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, וכן בעבירה של נהיגה ברכב מבלי שהיתה לו או לאדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

בית משפט קמא הנכבד השית על המערער את העונשים הבאים:

10 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, 4 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה וקנס בסך 1,500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו.

2. בהכרעת דינו דחה כבוד בית משפט קמא את טענת ב"כ המערער כי צו הפסילה בטל מעיקרו מאחר ואינו נושא את דרגת הקצין הפוסל כקבוע בפקודה, בתוך כך דחה כבוד בית משפט קמא את טענת ב"כ המערער כי יש בפגם זה כדי להביא לביטול כתב האישום וזיכוי המערער מהמיוחס לו בכתב האישום.

כמו כן, טען ב"כ המערער לפגמים בכתב האישום, לפיהם, פרטיו של הקצין הפוסל אינם מופיעים ברשימת עדי התביעה בכתב האישום וכתב האישום אינו מפרט את נסיבות הפסילה והאישום בגינו נפסל המערער פסילה מינהלית.

כבוד בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיבה, לפיה, העדר רישום דרגת קצין אינה בבחינת פגם המביא לבטלות צו הפסילה מעיקרו. עוד נטען ע"י ב"כ המשיבה כי השגה על חוקיות הצו, צריכה שתעשה בדרך של תקיפה ישירה במועד הפסילה בפני הקצין הפוסל או בפנייה לבית המשפט כקבוע בפקודה.

כך נטען כי על התוקף החלטה מינהלית, להראות כי פעל בתום לב. המערער לא עשה כן משבחר  להתעלם מהצו ומכאן אין לקבל הטענה בדבר פסלות הצו.

כבוד בית המשפט קמא ציין בהכרעת הדין כי על התביעה לדאוג שצו הפסילה ימולא כדין על מנת שהמערער ידע שהצו ניתן כדין. ואכן, אם במקרה דנן היה מוכח כי נותן הפסילה לא היה קצין כי אז היתה מוצדקת פסילת הצו. אולם לא כך הם פני הדברים. אם לא די בכך, הרי שהמערער בחר שלא לברר את העניין ולכן אין כל ראיה כי הצו היה פגום בפועל .

יתרה מכך.

באמרתו של המערער לפיה נהג ברכב מאחר וסבר כי תקופת הפסילה נסתיימה, יש כדי להעיד כי המערער היה מודע לפסילה ולא סבר כי הצו בטל משום הפגם שבו.

המערער נהג בחוסר ניקיון כפיים שעה שבחר להתעלם מקיום הצו, על אף שהיתה לו ההזדמנות להשיג השגותיו לפגמים בצו הפסילה, ועל כן אין להושיעו בדרך זו של תקיפה עקיפה, אשר אינה מוצדקת בנסיבות העניין.

3. ב"כ המערער חזר על עיקרי טענותיו כפי שאלה הוצגו בסיכומיו בפני כבוד בית משפט קמא וכן טען לחומרת העונש.

ב"כ המערער הוסיף כי ישנה פסיקה הקובעת כי יש להקפיד על מילוי צו הפסילה ועל תקינותו שאם לא כן, זכויות האזרח תירמסנה. לדידו של ב"כ המערער, מאחר והמערער זוכה מהעבירה שבתיק העיקרי, יש לקחת בחשבון עובדה זו ולא לגזור עונש שהיה ראוי לגזור אלמלא כך.

משכך, עתר לקבלת הערעור ולזיכוי המערער ולחלופין עתר להקל בעונש לאור העובדה כי המערער בתהליך של שיקום, עובד ומפרנס.

4. ב"כ המשיבה טען כי אין מקום להקל בעונשו של המערער מאחר והענישה המקובלת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה,בדרך כלל,מאסר בפועל. ב"כ המאשימה חזר על טיעוניו כי אין בפגם העדר רישום דרגת הקצין, פגם היורד לשורשו של עניין המקים עילה לביטול פסיקה. ב"כ המשיבה התייחס לשיקול האינטרס הציבורי שבתקיפה ישירה שאם לא כן עשויה להיווצר סיטואציה שאדם המקבל צו פסילה, יתעלם מקיומו ומן הפגם שיש בו, אם קיים כזה, ימשיך לנהוג ואם ייתפס - יתקוף את הצו בתקיפה עקיפה. עוד ציין ב"כ המשיבה כי למערער עבר תעבורתי, בין היתר, בשל נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

5. דין הערעור להידחות.

בחינת טענות הצדדים מלמדת כי המערער היה מודע היטב לצו הפסילה ואף על פי כן נהג ברכב תוך התעלמות מוחלטת וזלזול מופגן בצו שניתן על פי דין.

המערער נהג בחוסר תום לב שעה שהתעלם מקיום הצו, ומשנתפס טען כי סבר שתקופה הפסילה נסתיימה ולא טען, כפי שטען בא כוחו, כי קיים פגם בצו המביא לבטלותו ועל כן נהג בניגוד לצו.

לעניין זה אוסיף ואדגיש, כי גם אם אמצא שהמערער סבר כך באמת ובתמים, ולא מצאתי זאת, עדיין אין הוא רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט כי רשאי הוא לנהוג. בנסיבות מעין אלו מן הראוי היה לפנות אל משטרת ישראל ולבחון את תוקף וחוקיות הצו, או לחילופין יכול היה המערער לפנות אל בית המשפט בהליך לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.