פסק-דין בתיק עפ 5012/07

           יוער, כי כתב האישום שהוגש בבית משפט קמא כלל ארבעה נאשמים, אלא שנאשם 4 (דשם) לא הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו (למען הנוחות תיקרא מכאן ואילך קבוצת הנאשמים בבית משפט קמא בכללותה: "הנאשמים").

2.        על-פי האמור בכתב האישום, ביום 25.6.06, בשעות אחר הצהריים, בביתו של מערער 3, בישוב אלון, חברו הנאשמים ותקפו את ג.ש., יליד 1994 (להלן: "ג.ש."), ואת י.ש., יליד 1993 (להלן: "י.ש."), שלא כדין ושלא בהסכמתם. הנאשמים קשרו בעזרת חבלים את ידיהם ורגליהם של ג.ש וי.ש., דחפו לפיהם בובות מפרווה, והשאירום קשורים למשך דקות ארוכות. מערער 3 הניח שקית ניילון על פיו של ג.ש. וקשר את הפה בחבל, ואת החבל חיבר לידו של י.ש.. בהמשך דחף מערער 3 את רגלו לתוך פיו של ג.ש.. זאת ועוד, בעודו שרוי על הקרקע קשור, הניח מערער 1 משקולת על אשכיו של ג.ש. ובהמשך עלה לקומה השנייה של הבית, משך בחבלים באמצעותם נקשר ג.ש., ולאחר שהלה התרומם באוויר, שחרר החבל, וכתוצאה מכך נפל ג.ש. ונחבט בראשו.

           למען שלמות התמונה יוסף, כי בנסיבות האמורות בכתב האישום, נאשם 4, שכאמור לא הגיש ערעור על פסק-דינו, הדליק גפרור בעזרתו ניסה לשרוף את שערות רגליו של ג.ש., הסב לו כוויה מקומית, כמו גם משך באשכיו, ומשכך, הורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 379 לחוק; מעשה מגונה, לפי סעיף, 348(ג) לחוק; וכן תקיפה הגורמת חבלה, לפי סעיף 380 לחוק. בנסיבות אלו, השית עליו בית משפט קמא חמישה חודשי מאסר על-תנאי (למשך שנתיים), וכן של"צ באותו היקף שנגזר על המערערים שלפנינו, קרי - 200 שעות.

3.        בפסק הדין נשוא הערעורים קבע בית משפט קמא, כי עסקינן ב"מעשי התעללות איומים", שבוצעו על-ידי נאשמים, כל אחד - "ילד טוב ירושלים", בנים למשפחות "מלח הארץ". בית משפט קמא הדגיש, כי הנאשמים הודו במיוחס להם הן בפני שירות המבחן והן בגדרי ההליך המשפטי, מה גם שהביעו חרטה על מעשיהם לא רק במילים כי אם אף במעשים. כך מנעו הנאשמים מבני כיתתו של אחד מהמתלוננים להחרימו על רקע היותו "שטינקר". משהביא בית-משפט קמא בכלל חשבון את שיקולי הענישה השונים, לרבות נפקות הרשעתם של הנאשמים ביחס לעתידם מחד-גיסא, אל מול חומרת מעשיהם מאידך-גיסא, הרשיעם בדין והטיל עליהם את העונשים, כאמור לעיל.

4.        מערער 1 גורס, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להרשעתו. לדבריו, נתוניו האישיים, התנהגותו הנורמטיבית בדרך כלל, גילו הצעיר בעת שביצע העבירה (14.5), בתוספת יחסו כלפיה, מצדדים כולם באי הרשעתו. תסקיר שירות המבחן, וכן החרטה המיידית שהביע עוד בערב המעשה ואף לאחריו, שגם גובתה כאמור במעשים, מחזקים את אותה המסקנה. זאת ועוד, לפנינו "קטין קטן", ומכאן שהרשעתו אינה מתחייבת, לא כל שכן לאור נסיבותיו האישיות. לא-זו-אף-זו, ניתן לראות באירוע נשוא הפרשה "כסוג של השתוללות בין נערים, שחרגה מהמותר" - היא פרשנות הדברים אליבא דאחד מהמתלוננים והוריו. בנוסף, ערך מערער 1 אבחנה בין הנאשמים, תוך שהדגיש כי במעשיו לא גרם לחבלות למי מהמתלוננים. ואם בכך לא סגי, הרי אינטרס ציבורי ראשון במעלה הוא כי מערער 1 ישוב מהר ככל שניתן לאורחותיו, לדרך הישר אותה זנח אך לרגע, ובכך ישוקם. משכך, פן יורשע נער למופת ודימויו העצמי ייפגע באופן קשה, פן תימנע ממנו אפשרות הגיוס ליחידה מובחרת, עתר מערער 1 לביטול הרשעתו.

5.        תסקיר שירות המבחן בעניינו של מערער 1 מלמדנו, כי הלה רואה מעורבותו בעבירה כ"קריאה לא נכונה של המציאות", כמשחק שתכליתו הבהרת היררכיה חברתית, נטול כוונת זדון כלשהי. שירות המבחן התרשם, כי מערער 1 אמפאתי כלפי הנפגע, ונוכח נסיבות העניין המליץ שלא להרשיעו אלא לנקוט בדרך חינוכית - להחתימו על התחייבות ולהטיל עליו 100 שעות של"צ.

6.        בא-כוחו של מערער 1 טען לפנינו, כי הרשעתו של מערער 1 תימנע ממנו את גיוסו ליחידה המובחרת המסוימת בה חפץ לשרת. במסגרת טיעוניו אף הסכים, כי בית המשפט יחמיר בעונשו של מערער 1 לו רק לא יורשע. כמו-כן, הוגשו הודעתו של י.ש. במשטרה, מיום 2.8.06 (מע/1/3) בצירוף מכתבה של אמו, מיום 31.5.07
(מע/3), וכן מכתב מטעם המנהלת האחראית על השל"צ שביצע מערער 1, מיום 18.9.07 (מע/2/3).  

7.        מערער 2 סבור, כי חלקו בפרשה מצומצם לעין שיעור בהשוואה לחלקם של שאר הנאשמים בגדרה. לדידו, מעורבותו בתיק זה הנה משפטית גרידא, שהרי לא ביצע מעשה תקיפה כלשהו ואף לא נכח במהלך כל השתלשלות העניינים. בתוך כך נטען, כי בית משפט קמא סרב לעיין בראיות בכתב מטעם ההגנה שהיה בכוחן להכריע הכף לטובת אי הרשעת מערער 2. זאת ועוד, מערער 2 הביע חרטה מיידית על מעשיו ופעל בהתאם. בהתחשב בנסיבותיו האישיות ותסקיר שירות המבחן בעניינו, ונוכח גילו הצעיר בשעת ביצוע העבירה (14.75), לא מן הנמנע אפוא שלא להרשיעו, ומכאן השגגה שנפלה תחת ידי בית משפט קמא. את סלידתו של בית המשפט ממעשי מערער 2 ניתן היה לגלם בענישה שאינה כוללת רכיב של הרשעה - תוצאה משפטית שיש לתקן בנסיבות העניין.

8.        תסקיר שירות המבחן בעניינו של מערער 2 מלמדנו, כי מערער 2 לא ראה עצמו חלק מהשתלשלות העניינים בפרשה, מה גם שלתפיסתו המדובר היה בהשתוללות שהתקיימה על-רקע צחוק ולא התעללות. שירות המבחן התרשם, כי מערער 2 מודע לחומרת מעשיו, וגם ביטא אמפאתיה כלפי הנפגע. משכך, המליץ שירות המבחן לנקוט בדרך חינוכית ולהימנע מהרשעתו - להחתימו על התחייבות ולהשית עליו 100 שעות של"צ.

9.        בא-כוח מערער 2 סבור, כי עתירתו לביטול ההרשעה צנועה וגם מוצדקת. מבחינתו, פסיקתו של בית משפט קמא הנה מאוד מפתיעה, ומשניתנה בהתעלם מראיות ההגנה ותוך פגיעה בזכות הטיעון, הנה למעשה VOID. בתוך כך, הוגש מסמך עליו חתום מערער 2, מיום 3.9.06, בעניין בקשתו להחיל על המקרה את שיטת הצדק המאחה (ג1). בערוב טיעוניו הוסיף, כי מערער 2 הביע בפניו חרטה כנה על מעשיו בהבטיחו כי לעולם לא ימעד בשנית.

10.      מערער 3 גורס, כי בית משפט קמא לא אבחן חלקו בפרשה נכוחה, כי אינטרס השיקום קופח בנסיבות העניין, כי הרשעתו תחבל בעתידו, וכי ניתן היה לממש תכליות הענישה בדרך אחרת חלף הרשעתו בדין. גילו הצעיר של מערער 3 בשעת ביצוע העבירה (15.5), הרקע שקדם לה, תסקיר שירות המבחן בעניינו, נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן - כולם אינם עולים בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט קמא, ולדידו מצדיקים ביטול הרשעתו. עוד נטען בהודעת הערעור, כי מערער 3 "הורשע בעובדות בהן לא הודה באופן ברור ומלא ... מה שקובע הן עובדות כתב האישום ולא סעיפי החיקוק - ובהן הנאשמים באמצעות ב"כ לא הודו" (סעיף 37 להודעת הערעור בע"פ 5014/07; ההדגשה - במקור. בנוסף, ראו: עמ' 3 לפרוט' הדיון מיום 20.9.07).

11.      תסקיר שירות המבחן בעניינו של מערער 3 מלמדנו, כי הלה נער נעים המשדר חיוניות ושמחת חיים, תוך שנזהר בדבריו. מערער 3 אמנם הודה בביצוע העבירה אך המעיט בחומרתה, בעודו מודע לטעותו ונוטל אחריות על מעשיו. מערער 3 התנצל בפני הנפגע וניסה לתקן דרכיו לא רק במילים כי אם גם במעשים. שירות המבחן התרשם, אפוא, כי מערער 3 הנו נער חיובי ונורמטיבי שהעבירה מהווה חריג באורחות חייו, ומשכך, הומלץ אודות אי הרשעתו, החתמתו על התחייבות, תוך שיושתו עליו 100 שעות של"צ.

12.      בא-כוחו של מערער 3 הוסיף וטען, כי לא בכל יום מזדמן לבית המשפט לחרוץ גורלם של אלה שכה מיטיבים עם החברה. עוד הטעים, כי אין להתעלם מן הקונטקסט שליווה את האירוע נשוא כתב האישום - לא פלילי או שבהתעללות יסודו, אלא רווי בצחוק ובדיחות הדעת, התגרות הדדית של בני-עשרה. אכן - "משחקים כאלה רצוי שלא יבואו לעולם", אך יחד-עם-זאת, אין לשכוח כי בגילאים המדוברים מטושטשים המה הגבולות בין משחק ומעשה קונדס לבין מעשה פלילי אסור. אין, אפוא, לדידו מקום להכתים את מערער 3 באות ההרשעה.

           את טיעוניהם תמכו המערערים באסמכתאות.

13.      המשיבה עמדה על דעתה גם בערעור, כי מין הדין להרשיע המערערים בגין מעשיהם. בתוך כך הוזכר, כי בית משפט קמא כבר בחן את שיקולי הענישה השונים, ובשימו לנגד עיניו את איכויותיהם יוצאות הדופן של המערערים, עדיין ביכר הרשעתם בדין, ולא בכדי. המדובר, אפוא, באלימות הפושה בין בני הנוער, אותה יש למגר ולהוקיע באופן חד-משמעי. הרשעת המערערים באה לצרכי הרתעה, ואין לוותר עליה בעודה רכיב אינטגראלי של הענישה. לפיכך, אין מקום להתערב בהכרעתו של בית משפט קמא ואין אלא להותירה על כנה.