פסק-דין בתיק עפ 4604/07

1. מונח בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בקרית גת (כב' השופט ר. בן יששכר) מיום 15.11.07, ב"ש 7398/06, בה נדחתה בקשתו של העורר לאפשר לו להישפט באיחור בגין דו"ח תעבורה מס' 515806879,  בהתאם להוראות סעיפים 229, 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

בית משפט קמא אשר נדרש לבקשה מצא לנכון לדחות את הבקשה לאחר שקבע כי בפי העורר לא היתה כל הצדקה עניינית לאיחור בהגשת הבקשה להישפט מקום שהודעת הקנס נשלחה אליו ביום 3.2.05 והבקשה לבית המשפט הוגשה כשנה וחצי לאחר מכן ביום 23.11.06.

2. אין חולק כי ביום 3.2.05 צולם רכבו של העורר מבצע עבירת תנועה של נהיגה מעל המהירות המותרת. טוען המערער כי לראשונה ידע על הודעת הקנס האמורה ביום 19.12.05, עת קיבל לראשונה את הודעת הקנס. או אז פעל ללא דיחוי ופנה לרשויות המוסמכות כדי לשנות את הודעת הקנס על שמו של מבצע העבירה בפועל הוא מר שפר מוטי, אשר הוסיף ותמך את בקשת המערער בתצהיר המאשר את הדברים.  פנייתו של העורר הושבה ריקם והוא הופנה לבית המשפט.

ביום 22.11.06 פנה המערער לבית המשפט השלום בתעבורה בקרית גת בבקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק ובקשתו כאמור נדחתה.

3. טען ב"כ העורר כי דחיית בקשתו גורמת לעוול בל ישוער לעורר מקום שבפועל הוכיח כי  הינו בעל חברה המחזיקה מספר כלי רכב הרשומים על שמו וכי בפועל עשה אדם אחר שימוש ברכב ביום ביצוע העבירה.

בפן הפרוצדוראלי טען ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא מקום שנתן החלטה בבקשה, בהעדר המערער, למרות ששופט קודם הורה על קיום דיון בבקשה.

4. מנגד טען ב"כ המשיב כי יש לדחות את הערעור מאחר והוכח לטענתו כי כבר בחודש פברואר 2006, מיד לאחר ביצוע העבירה ועוד בטרם קיבל המערער את הודעת כפל הקנס ידע המערער על הדו"ח האמור ולא פעל להסב אותו על שם האדם האחר.

5. לענין סמכותו של בית משפט לדון בבקשה בהעדר המערער ראה החלטתו של כב' השופט י. אלון בע"פ (באר שבע) 7270/05 אלעסם דאהש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.8.05). בנסיבות דנן גם אם קבע בית משפט קמא את הבקשה לדיון במעמד הצדדים רשאי היה לאחר מכן, לשנות דעתו וליתן החלטה בבקשה בהעדרם. בכך, לא נפלה כל שגגה.

6. לגופו של עניין - עולה מן התשתית העובדתית כי  העבירה נשוא הדו"ח נעברה ביום 3.2.05 וכי ביום 6.3.05 נשלחה אל המערער הודעת הקנס המקורית בדואר רשום והמערער נמנע מלקבלה. אמנם טען המערער כי באותה עת עבר להתגורר בעיר אחרת ולכן לא דרש את המכתב אך לא טרח להציג בפני כל עדות לכך.

טענתו של המערער כי בחודש דצמבר 2005 ידע על ברירת הקנס והחל לטפל בעניין עומדת בניגוד לעדויות אשר באו בפני, הם התכתובות השונות.

עולה מן המסמכים כי את הודעת הקנס אשר נשלחה בחודש פברואר 2005 לא דרש המערער ורק לאחר שקיבל לידיו בחודש יוני 2006  את הדרישה מהמרכז לגביית קנסות אודות הקנס האמור, פנה אל הרשויות כדי להסב את הקנס על שמו של האדם האחר.

אלא שעולה כי המערער ידע אודות הדן"ח עוד קודם לכן, שכן תצהירו של האדם האחר הינו מחודש פברואר 2006, באופן המלמד כי עוד קודם לקבלת ההודעה מן המרכז לדביית קנסות ידע המערער אודות ביצוע העבירה אך לא ביצע כל פעולה אל מול משטרת ישראל כדי להסב את הדו"ח על שמו של מר שפר. גם אם ידע אודותה כבר בחודש 12/05, כפי שטען, לא עשה דבר עד לקבלת ההודעה מהמרכז לתשלום קנסות חצי שנה לאחר מכן בחודש יוני 2006.

7. סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בעבירות קנס, לפיו מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס ישלמו תוך 90 יום אלא אם כן הגיש תוך 30 ימים מיום ההמצאה בקשה לביטול או הודיע תוך 90 ימים שיש ברצונו להישפט על העבירה. נאשם שלא עשה אחת מאלה, יראו אותו בתום המועדים הקבועים  בס"ק (א) כאילו הורשע בבית משפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. סעיף 230 לחוק סדר דין הפלילי קובע כי: " בית משפט רשאי מנימוקים שירשמו לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור".

בית המשפט הנדרש לבקשה מסוג בקשה זו, דהיינו להארכת מועד להישפט שוקל את אותם שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי (ראה רע"פ  9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז (6) 793). לאמור, על המערער להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע לכך בחוק וכן נדרש בית משפט לשקול האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם עיוות דין לנאשם עד כי צודק יהיה הדבר להיעתר לבקשתו.

8. בנסיבות דנן, כאמור לא בא בפני כל הסבר מניח את הדעת לאיחור הנדון בפניה לבית המשפט ואך בדין נדחתה בקשתו.

לפיכך, דין הערעור להדחות.

הגם זאת, ולאור הסכמת ב"כ המשיבה לביטול כל קנסות הפיגורים אני מורה כי המערער ישלם את סכום הקנס המקורי  בגין הדו"ח הנדון וזאת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ' ב אדר א, תשס"ח (26 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים