פסק-דין בתיק עפ 4586/07

השופטת - ש. דברת:

1.               הערעור מתייחס לגזה"ד של בימ"ש השלום אשר השית על המערערים העונשים הבאים :

                                 א.         מאסר לתקופה של 3 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

                                 ב.         חמישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

                                  ג.          קנס בסך 15,000 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתו.

                                 ד.         צו איסור שימוש בשופל לפי סעיף 111 ד(2) לפקודת המכרות למשך 6 חודשים בניכוי הימים בהם היה תפוס.

                                 ה.         פסילת רשיון נהיגה על תנאי למשך 6 חודשים, לתקופה של שלוש שנים ובתנאי שהמערערים לא יבצעו עבירה על פקודת המכרות.

                                   ו.          חתימה על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח לפיה לא יעברו כל עבירה בה הורשעו תוך שנתיים.

2.               הנימוק העיקרי בערעור סומך על טענת אפליה כיוון שיחד עם המערערים הועמדו לדין 4 נאשמים נוספים. נגד נאשם 3 כתב האישום נמחק. הנאשמים 6-4 נדונו, בהסכמת התביעה לעונשי מאסר על תנאי וקנסות כספיים. על נאשם 4 הוטל קנס כספי בסך 4,000 ש"ח, על נאשם 6 הוטל קנס כספי בסך 8,000 ש"ח ועל נאשם 5 לא הוטל קנס כלל.

ביהמ"ש בשיקוליו הביא בחשבון "...לחומרה את טיב העבירה, את ריבוי המעשים ואת חלקם העיקרי של נאשמים אלה במעשים. בהקשר זה אזכיר כי כתב האישום עוסק בשלושה אירועי כרייה נפרדים, בהם העמיסו שופלים בבעלות נאשמים 1 ו-2 חול על משאיות בבעלותם...." כך שלא ניתן לומר כי יש שויון בין נאשמים אלה לבין האחרים, כבר מטעם זה שהשופלים של הנאשמים, הם אלה שהעמיסו על המשאית חול (ס' 16 לפסה"ד).

עם זאת ציין ביהמ"ש כי מקובלת עליו הטענה כי נאשם 6, הוציא מהשטח כמות גדולה של חול, 11 משאיות חול והדבר יבוא לידי ביטוי בגזירת העונש. (ס' 17 לפסה"ד).

נוכח עקרון אחידות הענישה שם ביהמ"ש לנגד עיניו את העונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים בכלל ועל הנאשם 6 בפרט. ביהמ"ש החמיר עם המערערים שכאן לעומת האחרים כיוון ש "... לא ניתן להתעלם מהעובדה כי נאשמים אלה ביצעו מעשי עבירה רבים, וגם חלקם בהיררכיה, כמו גם הבעלות בשופל והשימוש בו לצורך ביצוע העבירות על ידי האחרים, מחמירים בהרבה את מצבם ביחס לאחרים...". (ס' 22 לגזה"ד).

3.         ההבדל בין נאשם 6, לבין המערערים מקורו בעובדה שברשות המערערים בנוסף למשאית, שופל שעשה את עבודת ההעמסה על המשאיות לרבות זו של נאשם 6.

עפ"י קביעת ביהמ"ש המשאיות ברשות נאשם 6, העמיסו חול 11 פעמים בעוד המשאית שברשות מערער 1 העמיסה חול 3 פעמים והמשאית שברשות מערער 2 העמיסה חול 8 פעמים.

למערער 1 מייחס כתב האישום 2 עבירות של כרייה של כדין עבירה לפי סעיף 111(א)  לפקודת המכרות 1925, ואחריות בעל רכב לעבירת כרייה - עבירה לפי סעיף 111 ב לפקודת המכרות. 2 עבירות של גניבת חול, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

למערער 2 יוחסו שתי עבירות של אחריות בעל רכב לעבירת כרייה, עבירה לפי סעיף 111ב לפקודת המכרות, כריה שלא כדין עבירה לפי סעיף 111 (א) פקודת המכרות 1925 וגניבת חול עבירה לפי סעיף 184 לחוק העונשין.

נאשם 6 הורשע עפ"י כתב אישום מתוקן בשלוש עבירות של כריית חול שלא כדין לפי סעיף 111 (א) לפקודת המכרות. כך שנאשם זה הורשע בעבירה אחת יותר של כריית חול, מאשר המערערים שכאן. במסגרת הסדר הטיעון הוסרה עבירת הגניבה.

עוד לציין שעל פי כתב האישום, בניגוד לקביעת בימ"ש קמא, לא ניתן להסיק שהמערערים היו העבריינים העיקריים.

הבדל נוסף בין המערערים לנאשם 6 בעובדה שלנאשם 6, אין עבר פלילי. עברו הפלילי של המערער 1 אינו מכביד וכולל עבירה של  נפקדות מהשירות הצבאי בשנת 99, שאין לה כל רלוונטיות לדיון שכאן. יש לציין שהמערער הורשע בעבירה של אחריות בעל רכב לפי סעיף 111 ב,  אותה ביצע לאחר העבירות נשוא כתב האישום, עבירה בגינה הורשע ביום 23.07.06 והוטל עליו קנס בסך 10,000 ש"ח.