פסק-דין בתיק עפ 4535/07

כב' השופטת ש. דברת

1.         המשיב הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סע' 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג 1973.

            עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 24.12.06 סמוך לשעה 20:40 נסע המשיב מירוחם לעבר צומת הנגב במשאית שמובילה כלי רכב, כשהוא החזיק במשאית, מאחורי כסא הנהג, ארבעה שקים ובהם סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 36,620 ק"ג.

            בימ"ש השלום, כב' השופט, ד. בית אור, סגן נשיא, דן המערער ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 18 חד' מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיקוח שירות מבחן למשך 18 חודשים וקנס בסך 7500 ש"ח.

2.         הערעור מופנה כנגד תקופת המאסר הקצרה והקביעה כי יבוצע בעבודות שירות.

            הנימוק העיקרי של המערערת הוא שביהמ"ש העדיף את האינטרס האישי של המשיב על פני האינטרס הציבורי שחייב שליחתו למאסר לתקופה משמעותית, בהיות המשיב חלק משרשרת הפצת הסם וכי לא נתן משקל ראוי לרמת הענישה החמורה.

מנגד טוען ב"כ המשיב שהענישה אינה פונקציה של הענישה המקובלת אלא יש להתייחס למשיב באופן פרטני, משפחתו וההליך הטיפולי שעבר. יש להתחשב בעובדה שהמשיב עם מעצרו הודה, הביע חרטה, נטל אחריות ואף מסר את פרטי האחר שהיה קשור לסם. כשמדובר באדם נורמטיבי שמעד באופן חד פעמי, שיתף פעולה עם שירות המבחן ועבר הליך שיקומי מוצלח, מקומו אינו מאחורי סורג ובריח.

3.         המשיב יליד 1968, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 5, 8 ו- 11. עבד כנהג משאית וזכה להערכה רבה על תפקודו במסגרת העבודה ואף עסק בהתנדבות בפעילות במתנ"ס עם עולי אתיופיה.

            מתסקיר שירות המבחן מתברר, כי במהלך השנים האחרונות, בתדירות נמוכה נהג המשיב לצרוך מפעם לפעם חשיש בחברת אחר ו "התפתה לדבריו להעביר את הסמים, בתפיסתו כמחווה לאדם עמו היה בקשר סביב השימוש שלו בסמים.... תאר תחושה של מחוייבות גבוהה שהתפתחה אצלו כלפי האדם הנוסף, מחוייבות רגשית בגינה לא סרב לטענתו לבקשתו להעביר את הסמים". עוד צויין בתסקיר כי  העבירה בה הורשע המשיב גרמה לקרע וזעזוע קשה במשפחתו.

שירות המבחן התרשם כי "מדובר באדם שביסודו הינו בעל נורמות וערכים נורמטיביים. תפקודו, עד לעבירה היה תקין, תוך התחשבות בחובות ובערכי החברה".

עפ"י התסקיר המשיב ביצע העבירה לאור מחוייבות רגשית שפיתח כלפי אותו אחד עימו נהג לעשן סמים. שירות המבחן מציין שמדובר בעקרון באדם נורמטיבי. לצערי לא אוכל להסכים עם שירות המבחן בענין זה כיוון שבעיני אדם נורמטיבי אינו נוהג לעשן סמים.

4.         ביהמ"ש, שעה שהעדיף את האינטרס האישי של המשיב עשה כן כיוון שהמשיב לא קיבל תמורה בגין מעשיו ו-" ההסבר שנתן הנאשם לענין נסיבות ביצוע העבירה, לפיהם קשה היה לו לסרב לבקשת אותו אדם שסיפק לו סם לשימוש עצמי בשל תחושת מחוייבות שהתפתחה אצלו כלפיו, כמו גם נכונותו של הנאשם להודות בהזדמנות הראשונה ולקיחת האחריות על מעשיו וכן החרטה העמוקה שהביע....". (ס' 39-40 לפסה"ד).

            העובדה שהנאשם ביצע העבירה ללא קבלת תמורה אינה שיקול במכלול השיקולים בעבירות סמים. אוסיף ואומר שגם אין זה מדוייק שלא נתקבלה כל תמורה, כיוון שהאחר שלבקשתו העביר הסם, סיפק לו הסם לשימוש עצמי, תקופה לא קצרה וחוסר האפשרות לסרב להצעתו להעביר הסם מקורו במחוייבות זו של עישון סמים ביחד.

המניע לביצוע העבירה הוא המחוייבות שחש המשיב כלפי האחר. נימוק זה אינו יכול להיות נימוק מקל. המשיב ואותו אחר, שלבקשתו המשיב העביר הסמים, ניצלו את עבודתו של המשיב כנהג משאית כדי לאפשר את העברת הסמים, כשהמשיב הוא חלק מרכזי בשרשרת הפצת הסם. סוחרי הסמים מחפשים אנשים "נורמטיביים" כדוגמת המשיב כדי להפיץ הסם ולהערים על שלטונות החוק שנמצאים במרדף מתמיד אחריהם.

            הבחירה באנשים כדוגמת המשיב, אינה מקרית, כיוון שהסיכוי שיתפסו קלוש יותר מאשר אלה המצויים מראש על כוונת המשטרה ומוכרים לה.

כשמדובר בעבירה של הפצת סם, כאשר המשיב אף מעשן סמים מעת לעת, ומשמש חלק מרכזי בשרשרת הפצת הסם, אין להעדיף את האינטרס האישי שלו על פני האינטרס של כלל הציבור. יש לשים הדגש על אלמנט ההרתעה למען ידעו גם אלה שאינם עבריינים אך עושים שירות כזה או אחר לעבריינים ומעבירים הסם, שהם חלק אינטגרלי בשרשרת הפצת הסם ואם יתפסו לא ינקו מעונש הצפוי להם, של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. אנשים כדוגמת המשיב הופכים לחלק משרשרת הפצת הסם אשר בלעדיהם יתקשו סוחרי הסמים בהעברת הסם ליעדו.

אכן כתוצאה ממעשי המשיב נפגעת גם משפחתו וילדיו ואין לי אלא להצר על כך אך מצבו אינו שונה מנאשמים אחרים שנדונו למאסר בפועל וכתוצאה מכך נפגעה גם משפחתם.

בע.פ. 1282/07 אילן בן אבו נ. מ"י נדון מקרה דומה של  נאשם נעדר עבר פלילי אשר העביר סם במונית שנהג בה. כב' השופט רובינטשיין, עת דחה הערעור קבע: "לסמים אין רגליים: הם זקוקים למי שיכין אותם, ישווק אותם ויוביל אותם ליעדיהם  המפוקפקים. כל חוליה בשרשת סם זו ראוייה לענישה, ולענישה מכאיבה" (סע' י' 1 לפסה"ד).

גם שם, ציין שירות המבחן, כמו כאן, את מצוקתו הרגשית של המערער במאסרו נוכח מצוקת משפחתו וקשיי קיום. גם שם ציין שירות המבחן כי מדובר באדם בעל מערכת ערכים נורמטיבית המנהל אורח חיים נורמטיבי ברוב תחומי חייו שהביע צער וחרטה כנים והעבירה אינה מאפיינת את חייו.

השופט רובינשטיין מציין כי "הפסיקה בענישה בתחום זה מגוונת, ברובה המכריע מאסר מאחורי סורג ובריח, לפרקי זמן המשתנים על פי הנסיבות, סבורים אנו כי גם במקרה דנן המאסר בפועל הוא הראוי וצדק בית משפט קמא  שלא קיבל את המלצת שירות המבחן בשעתו לשל"צ ומבחן".