פסק-דין בתיק עפ 4228/07

ס. הנשיא נ. הנדל:

1.         המדינה מסתייגת מקולת העונש שנגזר על המשיב - 11 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים. הוא הורשע בעבירה של הסתננות על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן.

על פי העובדות, המשיב סיכם עם אדם נוסף להסתנן לישראל שלא כדין. שניהם עברו מרפיח למצרים. לקידום מטרה זו שילמו השניים לאדם אחר 200 דולר תמורת הברחתם לישראל. השניים לנו אצל אחר כשבוע ימים במהלכו ניסה האחר להבריחם לארץ. בהמשך פגשו השניים באדם אחר וסיכמו עמו כי יסייע להם להסתנן לישראל. לשם כך סוכם כי השניים ישלמו לאחר 1,500 דולר. השניים נפגשו עם האחר אשר אסף אותם ברכבו על מנת להעבירם את הגבול ממצרים לישראל. בתאריך 15.11.06, חצו השניים את הגבול ונכנסו לישראל שלא כדין. הסניגור סבור, בניגוד לעמדת המדינה, כי העונש הולם את חומרת העבירה ואין הצדקה להתערב בו.

2.         בפסק דין אורג'ן (ע.פ. 7171/06) נדרש בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לסוגיית מידת הענישה הראוייה בעבירה של הסתננות לפי חוק למניעת הסתננות. צויין כי: "עבירות ההסתננות מגבול מצרים הפכו לחזון נפוץ. הן פוגעות באינטרסים חשובים של המדינה כגון: גרימת נזק לבטחון המדינה, לכלכלתה ולמלחמה בנגע הסמים... חציית גבול אסורה בין מדינות שכנות - מצרים וישראל - בהיקף של ממש, על כל המשתמע מכך, פוגעת במרקם העדין של היחסים ביניהן. במציאות של תחילת המאה ה- 21 פגיעה שכזו אוצרת בתוכה היבטים ביטחוניים. זהו המצב גם אם נאשם בודד חוצה את הגבול כדי למצוא נתיב חדש לפרנסתו. הרי המצב בשטח אינו בגדר לא נודע, והנועז לתכנן תכנית לעבור ממדינה למדינה מודע לכך שיש במעשיו כדי לפגוע בהיבט זה או אחר בריבונותן בשתי המדינות. אין הוא יכול לעצום עין ולהציג את מעשיו כשייך למדור הכלכלי בלבד. השקעת מדינת ישראל כדי לשמור על יציבות הגבול נובעת משיקולים ביטחונים. חדירות חוזרות ונשנות בנקודה זו או אחרת בגבול עלולות בסופו ש לדבר להחליש את יציבותו לאורכו ולרוחבו. ניסיון לצמצם את הראייה במעשה של הנאשם להנחה שאין הוא מתכוון לפגוע בבטחון המדינה מעבר לפעולת הכניסה האסורה - כאילו מדובר במעשה קונדס או הרפתקאה מובנת מההיבט הכלכלי, חוטא למציאות". לצד זה הודגש שיש לבחון כל מקרה על פי ההיבטים הייחודיים אשר טומנים בחובו.

3.         בענייננו, אין זו הפעם הראשונה  שהמשיב מצוי בארץ שלא כדין. ב- 10/00, הורשע המשיב בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק ונידון למאסר למשך חודשיים. כחודש וחצי לאחר מכן הורשע בגין מקרה אחר שהתרחש לפני המקרה הקודם, בו הורשע המשיב בפריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, השגת גבול וכניסה לישראל שלא כחוק. בגין עבירות אלה, נידון המשיב למאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים.

יוצא, שהמשיב אינו פנים חדשות בתחום העבריינות של עשיית דין עצמי בכניסה לארץ. נכון שעבירות אלו בוצעו לפני מספר שנים - אחת בשנת 1999 והאחרת בשנת 2000 - אך אין המערער יכול לטעון שהוא למד את לקחו. לנוכח טיב העבירה בה הורשע המערער, מחובתו של ביהמ"ש לשלוח מסר ברור בדבר הפסול במעשה וחוסר הכדאיות שיש בו ולו דרך הטלת עונשי מאסר בפועל. יש צורך בתיק זה לשקלל השיקולים של הרתעה כללית והרתעת היחיד - כאחד. מהצד האחר, יש להעניק משקל מסויים לכלל בדבר אי מיצוי חומרת הענישה ע"י ערכאת הערעור.

סוף דבר, סבורני כי דין הערעור להתקבל. תוצאה שאיננה מחמירה, עלולה להחמיץ את ההזדמנות לבטא את האינטרס הציבורי במלאכת גזר הדין בעבירות מהסוג הנדון. אין המדובר בענישה על פי חשבון או תעריף שנקבע מראש. עם זאת, התוצאה כפי שהיא אינה משיגה את מטרות הענישה בעבירה הנדונה לעת התקופה הנוכחית. המשיב בהודאתו טען כי מטרתו בחציית הגבול היתה לפרנס את משפחתו שמתמודדת עם בעיות שונות. אצא מתוך הנחה שהמניע של המשיב הינו כספי. ברם, בנוף העבריינות הזו בימינו, על ביהמ"ש להחמיר ולהטיל עונש מאסר לתקופה של ממש, אף על נאשם שלא מיוחסת לו כוונה ישירה לפגוע בבטחון המדינה. כאמור, תמונת המצב הכוללת מחייבת בחינת המשיב כחולייה בשרשרת ארוכה של מעשים בעלי פוטנציאל לפגוע במדינה ואף בבטחונה.

4.         הערעור מתקבל באופן שייגזר על המשיב עונש מאסר בפועל של 17 חודש וזאת מיום מעצרו כפי שנקבע, עונש המאסר המותנה עודו בתוקף.

                                                                                                ______________

                                                                                                 נ. הנדל - ס. נשיא

הנשיא י. פלפל:

אני מסכים.

                                                                                                ______________

                                                                                                  י. פלפל - נשיא

                                                                                                            אב"ד

השופטת ד. אבניאלי:

אני מסכימה.

                                                                                                _______________