פסק-דין בתיק עפ 4167/07

השופט א. ואגו:

בפנינו ערעור  על פסק דינו של בית משפט השלום, (כב' השופטת ד. בית אור), אשר על פיו הורשעו שני המערערים, לפי הודאתם, בעבירה של סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית, והם נדונו ל 8 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, ולקנס של 3,000 ש"ח כל אחד.

הערעור מופנה הן לגבי רכיב הרשעת המערערים בהכרעת הדין, כאשר הם מבקשים להורות על ביטול ההרשעה, והן ביחס לעונשים שנגזרו, כאשר בעיקרו - הם חפצים, באם ידחה הערעור על עצם ההרשעה, להביא להפחתת תקופת המאסר בפועל שנגזרה, ולהעמידה לכל היותר על 6 חודשים, על מנת שיוכלו לרצותם בעבודות שירות.

בתחילה, הוגש כנגד המערערים כתב אישום חמור יותר, אולם, בגדר הסדר טיעון שנעשה, הוגש כתב אישום מתוקן, אשר בעובדותיו הם הודו, והורשעו בהכרעת דין שניתנה בסמוך לכך, אולם, כאשר הוזמן בעבורם תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן, התבקש השירות להתייחס גם לאפשרות אי הרשעתם, ולשילובם בעבודות של"צ, אלא, כאמור, בסופו של יום החליט בית משפט קמא שלא לבטל את ההרשעה, וגזר את דינם כמפורט מעלה.

על פי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודו המערערים, הרקע לפרשה היה בכך שביום 8.10.04, מצא חקלאי בשם צבי אייזיק במטע שבבעלותו שק שהכיל 4.5 ק"ג סם מסוכן מסוג קנבוס, והעבירו למשטרה.

מאוחר יותר באותו יום, הגיעו למטע מספר אלמונים אשר אחד מהם הצליח להשיג מעובד של אייזיק את המספר הסלולארי שלו, ונעשתה פניה למתלונן זה, אשר נדרש טלפונית, להחזיר את השק שמצא במטע, תוך איום שאם לא יעשה כן ישפך דם רב, וכי המאיימים ישחטו אותו ואת העובד הזר שממנו קיבלו את מספר הטלפון הסלולארי.

אייזיק, בתיאום עם המשטרה, קבע עם זה שהתקשר אליו כי ישאיר את השק בתחנת דלק בגן יבנה, ואכן עשה זאת, כנראה על מנת שהמשטרה תוכל לארוב וללכוד את אוספי הסם.

חלק זה של כתב האישום אינו מייחס למערערים איזה מן המעשים הכלולים בו, והוא מתאר אך את הרקע והנסיבות שהביאו להגשת כתב האישום כלפי המערערים דכאן.

על פי כתב האישום המתוקן, שניסוחו מעורר קושי בעיני, המיוחס למערערים הוא, כי לאחר שכאמור אייזיק השאיר את שק הסמים בתחנת הדלק, כפי שתיאם עם אותו אלמוני, אזי, באותו יום סמוך לשעה 18:50 " הנאשמים... הגיעו לתחנת הדלק ...וסייעו לעלי אבו טראש (להלן: עלי), להחזיק בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 4.5 ק"ג".

לפיכך, הם הואשמו בסייפא של כתב האישום כי במעשיהם סייעו הנאשמים לעלי אבו טראש להחזיק בסם מסוכן כאמור, שלא לצריכתם העצמית, והעבירה שיוחסה להם הינה סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א)+ (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973, + סעיף 31 לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

יש להעיר, כי משנמחקו מכתב האישום המקורי, במסגרת הסדר הטיעון, עובדות רבות אשר בניסוח המקורי הצביעו על חלקם המיוחס של הנאשמים בפרשה ועל מעשיהם המפורטים באותו ערב נדון, ופרטים אלה כמובן שוב אינם בפנינו ואין להתייחס אליהם, לא נותרו בכתב האישום עובדות שמהן ניתן ללמוד באיזו דרך סייעו הנאשמים לאותו אבו טראש, להחזיק בסם, פרט לעובדה הסתמית כלשהו שהם "הגיעו לתחנת הדלק", ואף לא נאמר שהגיעו בחברתו של אבו טראש או על פי הוראתו.

כזכור, על פי הוראת סעיף 85 (4) של החסד"פ - 1982, כתב האישום צריך להכיל בין היתר "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם."

קשה להבין מנוסחו המתוקן של כתב האישום מהן אותן אותן עובדות המהוות את עבירת הסיוע להחזקת סם, במקרה זה, וכידוע הגדרת המסייע על פי סעיף 31 לחוק העונשין תשל"ז 1977, רחבה, ויכולה להכיל קשת רחבה של אפשרויות ונסיבות, כאשר הוגדר שמסייע הוא, מי שלפני, או בשעת ביצוע עבירה "עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה."

כאשר, כמו כאן, לא דאגו הצדדים לעגן במדוייק ככל הניתן בכתב האישום את העובדות המהוות במקרה הספציפי את הסיוע לביצוע העבירה, מקשה הדבר על ניתוח ושקילת הטענות במישור העונש, שהרי להבדיל מעצם ההרשעה - חומרת העונש ומידתו, פעמים הרבה נגזרת גם משיקולים של נסיבות  המעשה, מידת המעורבות של אותו נאשם, והגדרת חלקו המדוייק ביחס לזה של אחרים בעשייה הפלילית.

ראוי להקפיד כי גם לאחר תיקון כתב אישום, והשמטת חלקים מזה המקורי, תעמוד בפני בית המשפט תמונה עובדתית ברורה  ומפורטת, ככל הניתן, שתשקף את המעשים המיוחסים לנאשם במישור העובדתי.

בענייננו -  ומשלא הואר עניין זה לאשורו, לא בפני הערכאה המבררת, ואף לא בפנינו, כאשר ביקשנו את עמדת הצדדים בנקודה זו, ניתן להניח, לטובת המערערים, שסיועם להחזקת הסם ע"י אותו אבו טראש התמצה בעצם נוכחותם המודעת בזירה, ותו לא, משמע, נמצאו במקום כדי להקל עליו או לאבטח אותו.

מתסקירי שירות המבחן, שאת תמציתם הביא בית המשפט בגזר דינו, עלה כי המערער 1 היה כבן 25, נשוי, ואב לתינוקת, והוא לקח אחריות חלקית על העבירה, אף כי הבין את חומרתה והתחרט עליה, והשירות התרשם כי בדרך כלל אורח חייו נורמטיבי, ושירת שירות צבאי מלא, ולפיכך, ולנוכח חששו של המערער כי הרשעה תכביד עליו להמשיך ולנהל את חייו, ואף לחזור לשירות צבאי כפי שחפץ, הומלץ להימנע מהרשעתו ולהשית עליו עבודות לתועלת הציבור.

ביחס למערער 2, שהיה כבן 21, נשוי ללא ילדים, עלה מהתסקיר כי אף הוא גדל במשפחה שניהלה אורח חיים נורמטיבי, אך למרות טענתו כי אינו צורך סמים, נמצא בבדיקה שהשתמש בסם מסוג גראס. אף הוא הודה בעבירה בפני קצין המבחן באופן חלקי בלבד, והשירות התרשם  כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, וכי אינו בשל לקשר טיפולי.

לגביו, סבר שירות המבחן כי אינו מתאים לביצוע עונש במסגרת צו של"צ, ולא ניתנה עבורו המלצה טיפולית.