פסק-דין בתיק עפ 4160/07

2. בהודעת הערעור טען המערער כנגד הכרעת הדין וכנגד חומרת העונש אשר לטענתו הושת עליו. במסגרת הדיון אשר התקיים בפני הסכים המערער לצמצם את טיעוניו רק לעניין העונש.

3. המערער הורשע כאמור, על פי הודאתו כי נהג ביום 17.12.06 בכלי רכב כשהוא במצב של שכרות וזאת לנוכח העובדה כי בדמו נמצא ריכוז אלכוהול ברמה של 335 מיקרוגרם. טען המערער כי שגה בית משפט קמא כאשר בחר להשית עליו עונש של פסילה לתקופה כה ממושכת כאשר לטענתו כמות האלכוהול אשר נמצאה בדמו אינה גבוהה במידה אשר חייבה בנקיטת גישה מחמירה. עוד טען כי הינו עובד כמדריך טיולים וכי נדרש הוא לרישיון נהיגה על כלי רכב המסוגלים לנוע בשטח (4X4) וכי היה נכון להתחשב בכך ולהשית עליו תקופת פסילה בפועל קצרה יותר ולכל הפחות לסווג את הפסילה באופן בו יותר לו לעשות שימוש בכלי רכב של החברה בה הוא עובד.

4. מנגד טען ב"כ המשיבה כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא לנוכח העובדה כי הענישה תואמת את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה של נהיגה במצב של שכרות וכי אין להוסיף ולהקל עם המערער מעבר להקלה שעשה עימו בית משפט קמא מקום שסיווג את הפסילה באופן המאפשר למערער לנהוג בכלי רכב מסוג טרקטורון.

5. נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת. לא אחת נאמר כי בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ. לא לחינם קבע המחוקק, בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה, רף ענישה בעבירה של נהיגה בשכרות והעמיד אותו על שנתיים פסילה. זאת, גם בלא שהתלוו לנהיגה בשכרות עבירות נוספות, כפי שארע בענייננו. המדובר בעונש חמור לכל הדעות, ואולם הוא נקבע בכוונת מכוון כמענה לתופעה חברתית מסוכנת ביותר של נהיגה בשכרות, אשר גובה קורבנות בנפש וברכוש. קביעת עונש מינימום והעלאת רף הענישה על ידי בתי המשפט נועדו להבהיר לנוהגים בכלי רכב, כי עונש פסילה לתקופה של שנתיים הוא העונש הצפוי לעבירה של נהיגה בשכרות, והוא יוטל על-ידי בית-המשפט בדרך-כלל, זולת במקרים מיוחדים אשר יצדיקו סטיה ממנו.

6. בית המשפט העליון נדרש בעת האחרונה בשורה של החלטות לנושא הענישה הראויה בעבירה של נהיגה בשכרות וחזר על כך, כי על בתי המשפט לגזור את עונש המינימום שנקבע בחוק, כאשר על שיקולי השיקום האינדיבידואלי וההתחשבות בנסיבות האישיות לסגת בפני האינטרס הציבורי. באופן זה ידע כל נוהג ברכב, כי הנהיגה לאחר שתיה אסורה, וכי הנוהג לאחר ששתה מעמיד עצמו בסיכון של פסילת רישיון הנהיגה שלו לתקופה של שנתיים לפחות. ראה -רע"פ 3343/04 רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל (החלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 16.5.04)- בנסיבות של נהיגה בשכרות אישר בית המשפט העליון את עונש הפסילה למשך שנתיים. טענותיו של המערער שם לקיומן של "נסיבות מיוחדות" כגון : לא נגרמה תאונת דרכים, המבקש הוא נהג ותיק, והמקרה שארע הוא חד פעמי עבורו. כמו-כן, המדובר באדם מובטל אשר זקוק לרישיון הנהיגה לצורך חיפוש עבודה, נדחו. ראה גם רע"פ 6439/06 רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל (מפי כב' השופט ג'ובראן - מיום 19.10.06) אשר חזר ואישר כי עונש פסילה ל-24 חודשים בגין נהיגה בשכרות הינו עונש ראוי. שם דובר בנסיבות בהן נמצא המערער כשבדמו רמת אלכוהול של 545 מיקרוגרם. וכן ראה רע"פ 9282/03 רע"פ 9282/03 בדיר אמג'ד נ' מדינת ישראל (תק-על 2003(3) 2140) , שם אישר בית המשפט העליון את עונש הפסילה לתקופה של שנתיים בגין עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש.

7. במקרה דנן לא באה בפני בית משפט קמא כל נסיבה אשר תצדיק סטייה לקולא מעונש המינימום אותו קבע המחוקק. עונש אותו ראה לנכון המחוקק לקבוע כחלק מן ההתגייסות המערכתית למלחמה בקטל בכבישים. יחד עם זאת התחשב בית משפט קמא וסיווג את הפסילה באופן בו יוכל המערער לנהוג על טרקטורון באופן המאפשר לו להמשיך בעבודתו כמדריך טיולים. בקשתו של המערער להוסיף ולהקל עימו באופן בו יותר לו לעשות שימוש בג'יפ של החברה כדי להוביל מטיילים לשטח נדחית מאחר ויש בה כדי לפתוח פתח נרחב לשימוש בכלי רכב גם בדרך עירונית. סמוכה ובטוחה אנוכי כי החברה תמצא פיתרונות יעילים אשר יאפשרו את המשך העסקתו של המערער כמדריך טיולים, גם במצב הנוכחי.

      לאור כל האמור לעיל,  לא מצאתי כל בסיס עובדתי או משפטי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא ודין הערעור להדחות.

המערער יפקיד לאלתר את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט , אם לא הופקד.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ז (29 במאי 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

004160/07עפ 055 בת שבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: