פסק-דין בתיק עפ 40447/07

1.                  המערער הוא בעלים ומפעיל של מונית שיש עליה רשיון להסעה בנסיעות מיוחדות בלבד.

2.                  ביום 6.7.2004 הסיע המערער את המתלונן במונית מרחוב שערי צדק בירושלים לבית החולים ביקור חולים, שהיה יעד הנסיעה של המתלונן.

המתלונן ביקש להביאו ליעד במסלול שביקש, דרך רחוב הטורים בירושלים, כדי להגיע לבית החולים, במהירות, לשם החלפת מכל חמצן נייד, שהיה דרוש לו בשל מחלתו.

לפי כתב האישום, המערער מיאן ולא עשה כן, והסיע את המתלונן דרך רחוב אגריפס שהיה עמוס בתנועת כלי רכב.

מכאן ואילך התפתחו חילופי דברים בין המערער לבין המתלונן: משביקש המתלונן, שוב, להסיעו בדרך הפנויה, אמר לו המערער שאם הוא רוצה בכך שישלם וירד מן המונית . משהשיב המתלונן כי בעבור עוד מספר שקלים הוא בוחר להסיעו במסלול שאינו לרצונו ולבקשתו, הטיח המערער, כך לפי כתב האישום, במערער, שמגיע לו להיות במצבו, ומשביקש המתלונן את פרטי המערער, קילל המערער את המתלונן ואיחל לו למות ממחלתו.

3.                  כתב האישום ייחס למערער שלוש עבירות אלה: הסעת נוסע שלא בנוחות ובמהירות, סירוב להסיע נוסע במסלול שרצה הנוסע - עבירות לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות, התשכ"א-1961, בזיקה לתקנות 416 (ב) ו-502 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 ולסעיף 39ב' לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957. המערער גם הואשם בהתנהגות שאינה הולמת נהג רכב ציבורי - עבירה לפי סעיף 4 לצו האמור ולי תקנה 416(א) לתקנות התעבורה.

הכרעת הדין של בית המשפט קמא

4.                  משכפר המערער בעובדות שבכתב האישום, שמע בית המשפט קמא (כבוד סגן הנשיא רות זוכוביצקי) את עדויות המתלונן והמערער.

בית המשפט קמא החליט לזכות את המערער מעבירות של הסעה שלא בנוחות, ובמסלול שרצה הנוסע, אך הרשיעו בעבירה של התנהגות שאינה הולמת נוהג רכב בציבורי.

5.                  בית המשפט קבע, כי במהלך הדיון לפניו, התברר שהמערער לא היה יכול לנסוע במסלול הנסיעה שביקש המתלונן. כדי לעשות כן היה על המערער לנסוע אחר פניה לרחוב יפו, בנתיב שאינו מיועד למוניות אלא לאוטובוסים ציבוריים בלבד. לפיכך, קבע בית המשפט שהדרך שבה בחר המערער לנסוע היתה הנכונה והקצרה ביותר.

6.                  נותרה העבירה של התנהגות שאינה הולמת נוהג רכב ציבורי שיוחסה למערער בכתב האישום.

ב"כ המשיבה טען בבית המשפט קמא, כי אילו טרח המערער והסביר למתלונן, כי אין מנוס בשל כללי התנועה בדרך, אלא לנסוע בדרך שנסע המערער, אפשר שלא היתה מוגשת תלונת המתלונן.

המתלונן סבר שהמערער אינו מסיעו בדרך הנכונה ומשום כך הודיע, במפגיע, שיתלונן נגדו.

המערער טען, כי הוא לא גידף את המתלונן, אלא היה זה המתלונן שהטיח בו ובציבור נהגי המוניות הכללה, שכולם שקרנים, גנבים ורמאים.

7.                  לעומת גרסת המערער, העיד המתלונן, ואישר את הדברים שהטיח בו המערער כמפורט ובהודעתו ובכתב האישום. בין השאר, מילים קשות ביותר כשהן מכוונות כלפי אדם חולה הנושא עמו מכל חמצן, כמו:

"טוב שיש לך את מכשיר החמצן, ומגיע לך, וכן שהסרטן יקח אותך..."

8.                  בית המשפט קמא ציין, כי המתלונן נחקר על ידי בא כוח המערער חקירה קשה, אך עמד בגרסתו תוך שהוא מדגיש את עלבונו האישי מגידופי המערער.

בית המשפט מוסיף, כי גם המתלונן לא דק פורתא בעדותו בעניין המועד שבו החל המערער לגדפו - אם בסיום הנסיעה או במהלך הנסיעה . אין באי דיוקים אלה כדי לפגוע במהימנות המתלונן. בית המשפט קובע כי לא ייתכן שהמתלונן בדה מלבו תלונה שקרית, ואין זאת כי אם המתלונן נפגע קשות מיחסו של המערער אליו ומציון מחלתו הקשה של המתלונן כנושא לגידופים ולקללות.

9.                  בית המשפט קמא דחה את גירסת המערער תוך שהוא מזהיר את עצמו שלפניו גרסה - מול - גרסה, המבוססת על עד יחיד. בית המשפט מגיע למסקנה המרשיעה, אף בהנחה שהמתלונן לא טמן ידו בצלחת.

וכך מסכם בית המשפט את ממצאיו ומסקנותיו: