פסק-דין בתיק עפ 4035/07

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבא שבע (כב' השופט לנדסמן) בתיק תעבורה 5437/05, מיום 10.12.06, בו הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 והשית עליו עונש של פסילה לחודשיים, פסילה מותנית לחודשיים וכן קנס כספי בסך של  600 ש"ח.

2. נסיבות כתב האישום עליהן אין חולק מלמדות כי ביום 3.10.05 נהג המערער בדרכו לעיר אילת ובכביש 40 נרשם למערער דו"ח כי ביצע עקיפה מסוכנת עת עקף רכב משאית וגרם לרכב אשר נסע בנתיב הנגדי לרדת מהשוליים. אין חולק כי המערער ביצע עקיפה של רכב המשאית ואין חולק כי בנתיב הנגדי נסע רכב אחר. המחלוקת התמקדה בשאלה אם הייתה זו עקיפה מסוכנת, אם היה בעקיפה כדי לסכן את הרכב אשר נסע בנתיב הנגדי.

3. טען המערער כי שגה בית משפט קמא כאשר העדיף את גרסת שוטר התנועה, אשר רשם את דו"ח התנועה למערער, על פני גרסתו שלו. כן טען המערער, כי שגה בית המשפט כאשר לא זקף לחובתו של השוטר התנהלות שאינה כדין עת ביקש ממנו לחתום על דו"ח התנועה מבלי שמפורטים בו נסיבות ביצוע העבירה; כי לא קיבל את גרסתו לפיה בזמן העקיפה היה הרכב שנסע בנתיב הנגדי  רחוק דיו כדי לאפשר ביצוע עקיפה בטוחה, בפרט לנוכח העובדה כי נהג המשאית ירד לשוליים כדי לאפשר עקיפה בטוחה. כן טען כי בין הרכב שבו נהג השוטר לבינו היו כ- 4 -3 רכבים וכי השוטר לא יכול היה לאמוד את המרחק נכונה מן המקום בו היה. כן טען כי טעה בית משפט עת העדיף את גרסת השוטר כי נסע אחריו מאחר והסתמך על קביעה עובדתית שגויה לפיה, המערער לא היה מודע לרכב המשטרתי הנוסע אחריו, מאחר והיה זה רכב משטרתי סמוי, ולכן העז לצאת לעקיפה. לטענת המערער אין חולק כי השוטר נסע בניידת משטרתית מזוהה ולא היה זה סביר כי יצא לעקיפה מסוכנת ביודעו כי ניידת משטרה נוסעת אחריו.

4. כאמור, בית משפט קמא הרשיע את המערער לאחר שהעדיף את גרסת השוטר אשר העיד כי ראה את הרכב שנסע בנתיב הנגדי יורד לשוליים בעת ביצע את העקיפה. 

כמו כן, העדיף בית משפט קמא  את גרסת השוטר כי נסע אחר רכבו של המערער וראה את זירת האירוע מקרוב, מן הנימוק כי נסע ברכב משטרתי סמוי אותו לא יכול המערער לזהות כרכב משטרתי. אין חולק כי בית משפט קמא ביסס מסקנתו זו על עובדה שגויה, מאחר  ואין חולק כי השוטר נסע בניידת משטרתית מזוהה ולא סמויה.

בנוסף, בית משפט מצא חיזוקים לקביעתו זו בהתנהגותו של המערער אשר לא בחל מ"לנפנף"  בתעודת השוטר שלו ולטעון כלפי השוטר כי הוא מכיר היטב את החוקים וציפה אולי  ל"זכות" בהתחשבות כלשהי מצד השוטר.

בית משפט לא ראה לנכון לקבל את עמדת המערער כי השוטר התעמר בו ולא ראה לנכון להתייחס או ליתן משקל לעובדה כי השוטר ביקש להחתים את המערער על דו"ח התנועה בטרם מילא את פרטי האירוע.

5. השאלה עד כמה יש בהסתמכותו של בית משפט קמא על עובדה שגויה זו כדי להביא לזיכויו של המערער, בהתחשב בכלל הנסיבות והקביעות.

ככלל, בית משפט של ערעור יימנע מלהתערב בקביעותיה וממצאיה של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם ישירות, ככל שהן נוגעות לשאלות של מהימנות. (ראה  בע"פ 2653/98 בן דוד נ' מדינת ישראל , פד נב (4) 529). אולם,

אולם, כאשר מדובר בסבירותה של גירסה ולא במהימנות של עדים יכול גם בית המשפט של ערעור לשקול את סבירותה של הגירסה. (ראה ע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פד' מט (3) 855,832). כך, גם כאשר המסקנות המוסקות על ידי בית משפט קמא מושתתות על ההגיון, שאז יהיה הענין נתון לביקורתה של ערכאת הערעור. (ראה בענין זה ע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל דינים עליון סא 95)

6. במקרה דנן, מקום שבית משפט קמא ביסס את מסקנתו, בין השאר על עובדה אשר נמצאה שגויה, אשר היה בה כדי להשפיע על קביעת מהימנות גרסה,  מן הראוי להחזיר את התיק לבית משפט קמא אשר יחזור ויתייחס שנית למכלול העובדות וישקול את הכרעתו בהתאם.

7. יוצא איפה כי הערעור מתקבל באופן שהכרעת הדין של בית משפט קמא מבוטלת.

העניין יחזור להכרעתו החוזרת של בית משפט קמא, בהתחשב באמור לעיל.

ניתן היום כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

004035/07עפ 055 בת שבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: