פסק-דין בתיק עפ 4031/07

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1.         המערערת מס' 1, חב' שע"מ מהנדסים ואדריכלים - חברה בע"מ (להלן: "החברה"), הינה חברה פרטית העוסקת בתכנון ופיקוח בניה והינה "עוסק" כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ"), והמערער מס' 2 (להלן: "המערער") הוא מנהלה הפעיל של החברה. על פי חוק מע"מ ותקנות מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות") הייתה החברה מחוייבת להגיש דוחו"ת תקופתיים ולשלם את המס הנובע מהם במועד ובדרך שנקבעו בחוק.

בתאריך 08/12/03 הוגש נגד המערערים כתב אישום בו נטען, כי החברה, באמצעות המערער, לא הגישה 3 דוחו"ת תקופתיים למע"מ (בנוגע לחודשים 12/03; 02/03; ו-6/03) וכן הגישה 2 דוחו"ת תקופתיים המתייחסים לעסקאותיה בלא צירוף מלוא התשלום הנובע מהם (בנוגע לחודשים 10/01 - סכום של 6,430 ש"ח  ו-11/01 - סכום של 1,735 ש"ח).

בתאריך 25/05/06 הודה המערער בעובדות הנ"ל בשמו ובשם החברה והמערערים הורשעו (על ידי כב' ס. הנשיא, השופט ח. חדש) ב-5 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק ו-67 לחוק בתוספת תקנה 23(ב)(1) לתקנות. המערער הורשע בכל הנ"ל בתוספת סעיף 119 לחוק.

בגין כל האמור נדונה החברה לתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח והמערער נדון ל-6 חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו של 6 חודשים הופעל בחופף לעונש שהוטל ונקבע כי עונש המאסר הכולל של 6 חודשים ירוצה בדרך של עבודות שירות. כן, נדון המערער לקנס בסך של 30,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו ולחתימה על התחייבות.

על חומרת העונש הוגש הערעור נשוא פסק-דיננו זה.

2.         טענתו העיקרית של ב"כ המערער הינה, כי במקרה המיוחד שבפנינו היה ניתן, והיה צריך, להאריך את העונש המותנה שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. לטענתו, עונש המאסר על תנאי לא היה חב הפעלה, כפי שגרס ביהמ"ש השלום, אלא רק בר הפעלה וזאת לאור הוראות סעיף 56(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 197 (להלן: "חוק העונשין"), שכן העבירות נשוא כתב האישום בו הורשעו המערערים הינן בבחינת "עבירה נוספת" אחת, הן היות ומדובר בכתב אישום אחד, הן היות ומדובר במסכת עובדתית אחת ובמקור אחד לחובותיו של המערערים לרשויות המע"מ והן היות ומדובר באותם צדדים, כאשר אי הגשת הדוחו"ת נבעה מאותן נסיבות, היינו - קשיים כלכליים אליהם נקלעו המערערים שלא באשמתם ואשר אפילו לא אפשרו להם לשכור שירותיו של רו"ח כדי להגיש את הדוחו"ת.

ב"כ המערער הוסיף, כי המערער שבפנינו הוכיח, כי עונש מאסר אינו הולם את מצבו, כי מעולם לא הוארכה תקופת התנאי "מאחר ומדובר בפעם ראשונה בה מעד המערער לאחר שהיה עומד ותלוי נגדו עונש על תנאי" (ר' סעיף 8 להודעת הערעור) וכי היה על ביהמ"ש לתת למערער הזדמנות נוספת, במיוחד לאחר שדאג להסרת המחדלים בטרם גזירת עונשו.

ב"כ המערער הוסיף, כי המערער הינו כבן 63 וכיהן בעבר כמהנדס העיר קריית-מלאכי; לאחר מכן, שימש שנים כמהנדס נמל אשדוד וכיום מנהל משרד אדריכלות ושליחתו למאסר, גם בעבודות שירות, תגרום להשבתת משרדו וממילא לפגיעה קשה בפרנסתו ובמוניטין שבנה בעמל רב לאורך שנים. לדבריו, המערער נקלע לקשיים הכלכליים, כאשר פרוייקט גדול במושב בני-אפריים, עליו עבד המערער במשך כ-5 שנים, קרס והמערער לא קיבל את הסך של 1,647,373 ש"ח שהיה אמור לקבל עבור שירותיו עד היום. גם הסך של 450,000 ש"ח, שנפסקו לזכותו במסגרת הוכחת חוב שהגיש כנגד מושב בני-אפריים (שנכנס להקפאת הליכים), לא שולם לו עד היום. רק במאמצים רבים עלה בידי מערער להסיר את המחדלים נשוא כתב האישום, ויש לזקוף זאת לזכותו.

כן, טען ב"כ המערער, כי קנס כולל של 40,000 ש"ח חורג מיכולת התשלום של המערער ואינו עומד בכל קנה מידה נוכח מעשי המערערים, בייחוד לאחר שהמחדלים הוסרו.

ב"כ המערערים צירף לטיעוניו פסיקה עניפה הדנה באופן הפעלת עונשי מאסר על תנאי והארכתם וסבר כי יש בה כדי לתמוך בגישתו הפרשנית לסעיף 56(א) לחוק הענושין.

3.         ב"כ המשיבה, עו"ד זוהר הדס, ביקשה שלא להתערב בפסיקת בימ"ש השלום, שהיא, לעמדתה, ראוייה ונכונה. היא הדגישה, כי קשיים כלכליים אין בהם כדי להקים הגנה או הצדק להקלה בענישה, ובכל מקרה מדובר במקרה שבפנינו ב-5 עבירות נפרדות ושונות, מתקופות שונות ובסכומים שונים, ולכן - ביהמ"ש גם לא היה רשאי להאריך את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער.

4.         סעיפים 55 ו-56 לחוק העונשין קובעים, כי:

            ...