פסק-דין בתיק עפ 3347/08

לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 25.03.08 על ידי כב' השופטת נילי פלד בתיק ת' 8398/06. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וכן בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל- 1970.

העבירות בוצעו ביום 28.05.06 בשעה 23:37 עת נהג המערער ברכבו. בימ"ש קמא דן את המערער לעונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל וכן הפעלת עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו בתיק (חדרה) 11700/04 בחופף, 3,000 ש"ח קנס שישולם תוך 10 חודשים לאחר סיום ריצוי עונש המאסר, שתי שנות פסילה בפועל של רישיון נהיגה וכן הפעלה בחופף של עונש פסילה מותנה בן שנה, שהוטל על המערער בתיק (חדרה) 11700/04 וכן שנת פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

בהחלטה מיום 25.03.08 הורה בימ"ש קמא כי המערער ירצה את עונש המאסר במסגרת עבודות שירות בהתאם לאמור בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות. עוד החליט בימ"ש קמא ביום 17.02.08 כי יתווסף לעונשים שהוטלו על המערער עונש מאסר מותנה של שנה למשך שנתיים בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון או בעת פסילה. החלטה זו ניתנה במסגרת תיקון גזר הדין, הואיל ועונש זה הוסכם במסגרת הסדר הטיעון.

כמו כן איפשר בימ"ש קמא למערער להפקיד את רישיון הנהיגה בתום ריצוי עונש המאסר במסגרת עבודות שירות.

המערער מלין על כך שבימ"ש קמא החמיר יתר על המידה איתו, לטעמו עונש הפסילה הושת עליו מתוך טעות של בימ"ש קמא, שככל הנראה סבר כי לעניין עונש הפסילה, קיים גם כן הסדר טיעון, זאת למרות שעל פי הסדר הטיעון, הצדדים היו אמורים לטעון באופן חופשי ככל שהדבר נוגע לעונש הפסילה. לטעמו של המערער, עונש הפסילה שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת באופן בלתי סביר ומכאן הצורך להתערבות בית משפט זה.

ב"כ המערער הגיש אסופה של פסקי דין שבהם הוטלו עונשים יותר קלים מהעונש שהוטל על המערער, למרות שהנסיבות שם היו יותר חמורות וקשות. עוד טען, המערער כי היה על בימ"ש קמא לתת את הדעת ולהתחשב בעובדה שהוא הוציא רישיון נהיגה אחרי שסיים את עונש הפסילה הראשון ונהג במשך כשנה מבלי לבצע כל עבירה. עוד ביקש המערער להתחשב בנסיבות האישיות ובעובדה שהוא עובד בשיפוצים ובגינון וכי הרישיון דרוש לו לשם כך.

ב"כ המשיבה סבור כי לא נפל כל פגם או טעות בגזר דינו של בימ"ש קמא וכי להבנתו לא נפלה כל טעות אצל בימ"ש קמא בהקשר להודעת הצדדים על הסדר הטיעון. ב"כ המערער מעלה השערה שאין לה תימוכין בפרוטוקול בימ"ש קמא. המדובר במקרה חמור מאוד שתוך 10 חודשים, המערער ביצע שתי עבירות חמורות וכי כאשר ביצע את העבירה השנייה ידע שמרחף מעל ראשו מאסר ופסילה מותנים וזאת מבלי להירתע, כך שהעונשים המותנים לא השיגו את מטרתם.

עו"ד ציין ב"כ המשיבה, כי בימ"ש קמא הקל עם המערער במידת מה, כאשר הפעיל את העונשים התלויים ועומדים באופן חופף. מכל אלה, סבורה המשיבה כי דין הערעור להדחות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, פסק דינו של בימ"ש קמא, החלטותיו, עיינתי בפסיקה שהוגשה ובהרשעותיו הקודמות של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

המערער ביצע עבירות חמורות כאשר תלויים ועומדים כנגדו עונשי מאסר ופסילה מותנים שלא מזמן הוטלו עליו. עונשים אלה לא הרתיעו את המערער מלבצע את העבירה נשוא הערעור, שגם במהותה היא עבירה חמורה.

עוד יש להדגיש, כי בימ"ש קמא נהג במערער במידת הרחמים, כאשר הורה על הפעלת המאסר המותנה וכן עונש הפסילה המותנה באופן חופף לעונש שהטיל עליו בתיק זה. מיותר לציין, שגם כאשר בימ"ש קמא הורה על ביצוע עונש המאסר במסגרת עבודות שירות, הוא הלך כברת דרך לעבר המערער.

עיינתי בפרוטוקול בימ"ש קמא ובפסק הדין ולא שוכנעתי כי נפלה טעות בהבנת תוכן הסדר הטיעון. מה גם, העונש שהוטל במהותו הוא לא רק סביר אלא אף מקל עם המערער.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הטענות, אני סבור כי פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק ומפורט, שלא התעלם ממכלול השיקולים שעליו להביא בחשבון ולכן, אין כל מקום להתערבות של בית משפט זה, שכן כידוע התערבותה של ערכאת הערעור מוגבלת למקרים בהם העונש סוטה באופן ניכר מהעונש שהיה ראוי להטילו באותם נסיבות או שנפלה טעות בפסק הדין (ראו, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006) ורע"פ 4484/92 רפאל נ' מדינת ישראל, פד"י מו(5), 176 ,עמ' 182.). כאמור המקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלו.

התוצאה, איפוא היא, שהערעור נדחה.

הקנס ישולם בהתאם להחלטות בימ"ש קמא.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ח (6 ביולי 2008) בהעדר.