פסק-דין בתיק עפ 3286/08

השופט מ. רניאל:

1.         המערער הורשע על פי פסק  דינו של השופט זיאד סאלח בתיק פלילי 3807/06 בבית משפט השלום בעכו, בעבירות של איום ותקיפת עובד ציבור, שהוא חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס ע"ס 1,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.  

2.         על פי הודעת הערעור המתוקנת נטען שדין הכרעת הדין להתבטל מדעיקרא משום שבית המשפט פעל בניגוד לחובתו לפי סעיף 17 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, ובשל כך נגרם למערער עיוות דין. בשל ייצוגו של המערער את עצמו, כך נטען, הוא נמנע מלשאול את המתלונן לסתירות בין עדותו לעדות בנו של המערער, ונמנע מלהזמין את בנו להעיד.

עוד טוען המערער כנגד ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, הן כנגד הרושם שנוצר אצל בית המשפט שהנאשם הוא אדם מניפולטיבי, הן כלפי הסברו את התנהגות הנאשם, והן כלפי קביעתו בדבר סתירה בין עדותו של המערער בבית המשפט לבין דבריו בחקירתו במשטרה.

כמו כן טוען המערער שטעה בית המשפט בפירושו את דבריו של המערער בדבר הסיבה שהוא אינו מעיד את בנו, כאשר קבע שהתשובה "הזויה". לטענת המערער, התשובה אינה הזויה, והיא נובעת מחששו של המערער מפגיעה בילדיו ובשמם הטוב נוכח היחס המזלזל והמשפיל שהופגן כלפיו בבית המשפט קמא.

3.         נושא היחס המזלזל מתקשר לאמור בבקשה שהגיש המערער להגשת הודעת בנו של המערער במשטרה כראיה נוספת בערעור, אשר לטענתו יש בה כדי לגרום לשינוי של ממש בהחלטה נשוא הערעור, משום שהודעת בנו של המערער סותרת לחלוטין את הודעת המתלונן, סתירה מהותית היורדת לשורשו  של ענין, והיא לא הובאה בפני בית המשפט קמא, עקב ייצוגו הלקוי של המערער את עצמו. לדבריו בבקשה, הסיבה שהמערער לא זימן את בנו למתן עדות טמונה ביחס המזלזל והמביש שחווה בבית המשפט.

4.         מתוך האמירה הכללית "היחס המזלזל והמביש שחווה המערער בבית המשפט" ניתן להבין כאילו נטען שהשופט הוא שנהג כלפי המערער ביחס מזלזל ומביש, ולא היא. כעולה מתצהירו של המערער שצורף לבקשה, "במהלך ניהול המשפט חוויתי יחס מזלזל ומשפיל מצד ב"כ התביעה אשר צחקה למשמע שאלות שהפניתי למתלונן במהלך חקירתו הנגדית והמשיכה בכך על אף שפניתי אליה וביקשתי כי תפסיק. לשמע כך בית המשפט לא התערב ולא מנע מהתובעת להמשיך בהתנהגותה זו".

בתגובת המשיבה לבקשה לצירוף ראיה, צורפה תגובת התובעת המשטרתית לטענות אלה. התובעת, פקד נעמה סולומון - טפר, עו"ד, כתבה שהנאשם קיבל ממנה יחס מכובד, מקצועי והגון, כשם שהיא מקפידה לעשות כלפי כל נאשם, קל וחומר כלפי נאשם לא מיוצג.

5.         איני מקבל את טענת המערער כאילו חווה יחס מזלזל ומשפיל מצד התובעת המשטרתית. הפרוטוקול אינו מצביע על פנייה של המערער לבית המשפט בבקשה שיגן עליו מפני יחסה של התובעת. הוא גם אינו מצביע על בקשה מהתובעת שתפסיק יחס זה. המערער אינו אדם המוותר על רישום מתאים למציאות ועל זכויותיו. כך, הוא מיומן מספיק כדי לדרוש הקלטה של המפגש בינו  לבין חוקר מל"ל, לדרוש שהחוקר יפנה אליו שאלות בכתב עליהם יענה בכתב, לטעון שבגמר החקירה החוקר לא הקריא מה שכתב כמתחייב בחוק (נ/5), לטעון שהוא שוקל לבקש משפט זוטא (נ/5), ובמיוחד, לבקש להקליט את הדיון בבית המשפט, ולהגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול, הכוללת תיקונים כמו "לא אוכל לשכוח אם איימתי" במקום "לא אוכל לשכוח שאיימתי". אל מול אדם כזה, השומר על זכויותיו, אי הגשת בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון שבו חקר את המתלונן מצביעה על כך שהפרוטוקול אכן משקף, גם לדעתו,  את מה שאירע בדיון. על פי הפרוטוקול המשקף את מה שאירע, לא היה יחס מזלזל כלפי המערער, ולא היתה פנייה של המערער לתובעת שתפסיק וממילא לא היתה התעלמות של השופט מפניה כזו. אפשר, שהמערער שעדותו נמצאה לא מהימנה חש בסופו של דבר פגיעה על כך, אבל לא במהלך המשפט אלא משקיבל את הכרעת הדין.

6.         טענתו המרכזית של המערער בהודעת הערעור המתוקנת, בטיעון בעל פה, וב"הבהרת טיעון" שראה ב"כ המערער להגיש לאחר הדיון, היא שהיתה חובת ייצוג של הנאשם המערער בבית המשפט קמא, ומשזו נשללה ממנו, דין הערעור להתקבל עקב הפגיעה בזכויותיו של המערער.

המערער היה מיוצג בישיבת הקראה ביום 20.3.07 על ידי עו"ד עלי מוחמד מטעם הסניגוריה הציבורית. לבקשתו של עו"ד עלי, שונה מועד הדיון מיום 11.6.07 ליום 10.6.07. עו"ד עלי הופיע שוב ביחד עם המערער בישיבה ביום 10.6.07 שבה נמסר לבית המשפט שהצדדים לא הגיעו להסדר, והתיק נקבע להוכחות ליום 23.10.07. ביום 3.9.07 הגיש המערער בקשה לבית המשפט שזה לשונה:

אני מיוצג על ידי עו"ד מוחמד עלי, רח' בן עמי 65 עכו, מטעם הסניגוריה הציבורית. אני מבקש לשחרר את עו"ד מוחמד עלי מהתיק, אני אייצג את עצמי.

החלטת בית המשפט מיום 5.9.07 היתה: "הענין יידון בישיבה הקבועה". 

ביום 18.9.07 הגיש עו"ד עלי בקשה לשחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג בתיק, בהתאם להודעה שהוא מסר. על פי ההודעה שצורפה, כתב המערער לעו"ד עלי:

לאחר התלבטויות החלטתי לבקש הפסקת ייצוג, אני אייצג את עצמי בישיבה הבאה. הסיבה, אני טוען שלא עברתי את העברה ושהמתלונן משקר, והמתלונן יודע זאת. לכן, עדיף שנעמוד זה מול זה בבית המשפט.

הפעם החליט בית המשפט ביום 18.9.07, "כמבוקש". מכאן ואילך ייצג המערער את עצמו.

ב"כ המערער טוען, שסוגיית שחרור סניגור מייצוג מוסדרת על ידי סעיף  17 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982, שזה לשונו:

17. הפסקת ייצוג של סניגור

(א)   סניגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק ליצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט; סניגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט.