פסק-דין בתיק עפ 3086/08

בפני ערעור המאשימה, היא המערערת, על פסק-דינו של בית משפט השלום בעכו, כבוד השופט ז' סאלח (להלן: בית משפט קמא), בתיק עמ"ק 20463/05 מיום 17/1/08. בית משפט קמא הרשיע את המשיב על פי הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר, עבירה לפי סעיף 145(א), 204(א) לחוק התכנון והבניה. מדובר בבניית בית בן שלוש קומות בשטח כולל של 350 מ"ר וזאת ללא היתר.  על המשיב נגזר קנס בסך 15,000 ש"ח שישולם ב- 30 תשלומים, כפל אגרת בנייה בסך 20,000 ש"ח וכן חויב הוא להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום בתוך 30 חודשים, אלא אם כן יהיה למבנה היתר כחוק.

ערעורה של המערערת מופנה בעיקר כנגד שני רכיבים לעונש. לטענת המערערת הקל בית המשפט בקנס אשר נגזר, בסכום החורג לקולא ממדיניות הענישה. בנוסף טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא כאשר דחה את ביצוע צו ההריסה לתקופה ממושכת של 30 חודשים.

בפני ובפני בית משפט קמא טען המשיב לנסיבות מיוחדות ככל שהדבר נוגע לביצוע העבירה. לטענתו, הוא תושב שכונה שהיא חלק מהעיר שפרעם. עקב בעיות של העדר תשריט חלוקה במקרקעין לא ניתן לקבל היתרי בנייה, זאת הגם שהמקרקעין מיועדים לבנייה. המשיב ציין כי הוא שירת בצבא קבע עשרות שנים ובכל אותה עת התגורר בפחון. כאשר סיים את שירותו החליט לבנות את ביתו. לא ניתן היה לקבל היתר עקב העדר תשריט חלוקה של המקרקעין באזור הנ"ל. לטענתו הרשות המקומית מעודדת את התושבים לבנות בתים ללא היתר וזאת כדי להפעיל לחץ על ועדות התכנון והבניה אשר אינן פועלות בקצב הראוי וזאת כדי שיסדירו את תוכניות הבניה באזור הנ"ל.

עוד טען ב"כ המשיב כי יש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב, כפי שפורטו לעיל, לרבות תרומתו רבת השנים לבטחון המדינה.

ב"כ המערערת אישרה כי אכן המקרקעין בהן בנוי ביתו של המערער מיועדים לבניה וכי לא ניתן לקבל היתרים בהעדר תשריט חלוקה. כאמור טוענת היא כי הענישה חורגת לקולא ככל שהדבר נוגע לרכיב הכספי של העונש וכן טוענת היא כנגד דחיית מועד ביצוע ההריסה לתקופה ממושכת.

סבור אני כי הערעור בדין יסודו.

כאמור, נבנה הבית ללא היתר. למעשה, הסביר המשיב לבית המשפט כי סבר שיוכל לדאוג להוצאת היתר במהלך הבניה. ואולם, בפועל, לא ננקטו הפעולות כדי להסדיר את חוקיות הבניה.

לא הובאו בפני בית משפט קמא (וכן לא הוצגו בערעור) ראיות של ממש לפיהן לא פועלת הועדה לתכנון ובניה כדי להסדיר את פתרון הבעיה המתעוררת במקרקעין בהם בנוי הבית. כאמור, מדובר בקרקע המיועדת לבניה. לא הובהר מדוע לא בוצע תשריט חלוקה של המקרקעין הנ"ל ולא ברור כלל כי מדובר במחדלה של הועדה המקומית לתכנון ובניה. אם סבר המשיב, או אחרים כמותו, כי הועדה המקומית לתכנון ובניה אינה ממלאת את תפקידה כדין, כי אז היה מקום למצות הליכים מנהליים כנגד הועדה, כדי לגרום לה להפעיל את סמכויותיה ולפעול בהתאם לחוק. דבר זה לא נעשה.

בכל הנוגע לגובה הקנס שנגזר על המערער - סבור אני כי אכן מדובר בקנס נמוך ביחס להיקף הבניה. ככלל, בניה בהיקף זה מחייבת גזירת קנסות בסכומים גבוהים יותר. עם זאת, יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב, כפי שפורטו בפני בית המשפט קמא וכן כפי שפורטו בפני. בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות האישיות המיוחדות, וכן בהביאי בחשבון כי מדובר בבניה המתבצעת במקרקעין המיועדים לבניה, סבור אני כי הגם שהקנס נוטה לקולא, ביחס למדיניות הענישה הראויה, הרי שבמקרה זה הנסיבות האישיות הצדיקו את ההתחשבות המיוחדת של בית המשפט קמא ולא ניתן לומר כי הענישה, בנסיבותיו הייחודיות של משיב זה , אינה מצויה במתחם הסבירות.

אשר על כן, והגם שמדובר בקנס קל בהרבה ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, לא מצאתי מקום להתערב בגובה הקנס.

סבור אני כי יש מקום להתערב במשך הזמן אשר נקצב להריסת המבנה הבלתי חוקי. בית משפט קמא דחה את מועד ביצוע ההריסה ל- 30 חודשים מיום פסק הדין. סבור אני כי פרק זמן זה חורג באורכו מהמקובל ומהראוי.

ער אני לעובדה, שאושר גם על-ידי ב"כ המערערת, כי הליך ביצוע תשריט החלוקה ובהמשך אישור ומתן היתרים לבניה, יארך זמן רב. ואולם בכך אין כדי להצדיק דחיית ביצוע פסק דין לתקופה כה ממושכת.

הכלל צריך להיות ביצוע מיידי של גזרי דין. חוק התכנון והבניה קבע במסגרת הוראות סעיף 207 לחוק, הליך מיוחד שעניינו עיכוב ביצוע פסקי דין וזאת בנסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב הביצוע. לכן, יש מקום לקצוב פסקי זמן קצרים לביצוע גזרי דין ולהשאיר את סוגיית העיכוב הנוסף לדיונים ולהחלטות שינתנו בהתאם להוראות סעיף 207 לחוק. שימוש במנגנון זה ממריץ את המעוניין בהכשרת הבניה הבלתי חוקית לפעול לשם הכשרתה, בדרך של הגשת בקשות מתאימות וקידום הליכי התכנון והבניה.

כך גם במקרה זה. שמעתי בטיעון בפני מב"כ המשיב, שהוא גם בנו, כי הוא פועל כעת כדי להסדיר את תשריט החלוקה. יש לקוות שהדבר יבוצע באופן שיאפשר את הכשרת הבניה הבלתי חוקית. עם זאת, אין זה ראוי לדחות כבר כעת לפרק זמן ממושך את ביצוע צו ההריסה. קיומו של צו ההריסה התלוי ועומד, יהווה גורם מזרז וממריץ הן למשיב והן לרשויות התכנון לקדם את ביצוע תשריט החלוקה, ובהמשך את הגשת הבקשות להיתרים ודיון בהם. לכן, ראוי לקצוב פסק זמן קצר יותר, באופן שבו יוכלו בתי המשפט לוודא ולפקח כי אכן ננקטות פעולות להכשרת הבניה, ולחילופין להורות על ביצוע גזר הדין.

אשר על כן, אני מתערב בפרק הזמן שקצב בית המשפט קמא לביצוע צו ההריסה, קובע כי על המשיב לבצע את צו ההריסה עד לא יאוחר מיום 17/1/09 (12 חודשים ממועד מתן גזר הדין), אלא אם כן יעוכב הביצוע פעם נוספת על-ידי בית משפט מוסמך ו/או יהיה למבנה היתר כחוק.

יובהר עוד, כי אם יבקש המשיב לפנות לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב נוסף של צו ההריסה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, ראוי הוא כי בקשתו תוגש לפחות חודש לפני המועד שנקבע לביצוע הצו, באופן שיאפשר דיון בבקשה קודם למועד הנ"ל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ח ב אדר א, תשס"ח (5 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.