פסק-דין בתיק עפ 3084/08

לפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בחדרה, (להלן " בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 24.1.08, ע"י כב' השופט מ. מסארוה, בתיק ת"ד 1417/04.

מכתב האישום ופסק הדין של בימ"ש קמא עולה כי המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה על תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה [נ"ח], התשכ"א  - 1961, (להלן " התקנות"), נהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נ"ח], התשכ"א - 1961, (להלן " הפקודה"), התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות ונהיגה ללא ביטוח עבירה על סעיף 2 (א) בצירוף (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

הרקע לאישום הוא, נהיגת המערער ביום 11.10.03, שעה 15:30 ברכב מסחרי בכביש 574 מכיוון באקה אל גרביה לכיוון ג'ת. מאחורי המערער נסע רכב אחר מסוג סובארו, (להלן, " הפרטית"). המערער נהג ברכבו כשהוא נתון להשפעת כדורים מסוג אסיוול 10 מ"ג, עקב זאת הוא נרדם, איבד שליטה, סטה שמאלה, עלה על אי התנועה, פגע בעץ דקל, חזר לתוך הכביש כשהוא נוסע בניגוד לכיוון הנסיעה והתנגש חזיתית בפרטית. כתוצאה מהתאונה נחבלה בגופה נהגת הפרטית ונגרם נזק קשה לרכבים ואף רכב המערער הורד מהכביש.

המערער נידון לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 3000 ש"ח, כמפורט בגזר דינו של בימ"ש קמא, מאסר בפועל של 4 חודשים, 8 חודשי מאסר מותנה לשלוש שנים, הופעל עונש פסילה של שנה  והוטל עליו עונש פסילה בפועל של 3 שנים, ונקבע שריצויים יהיה בחופף.

יודגש כי המדובר בהסדר טיעון שעליו הוסכם ובית משפט קמא החליט לאמצו, אך הממונה על עבודות השירות לא מצא את המערער מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות ועל כך מפנה המערער את חיציו ואת ערעורו.

המערער טוען כי היה על ביהמ"ש להקל בדינו ולהורות על ריצוי עונש המאסר במסגרת עבודות שירות. הנימוקים שהעלה, הונחו בפני בימ"ש קמא, אך הוא לא נתן להם את השיקול הראוי והנכון, לטעמו. המערער סבור כי חוות הדעת של הממונה אינה משקפת נכון את המציאות. בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי ונכון לנסיבותיו האישיות יוצאות הדופן של המערער. המדובר במערער יליד 1972, נשוי ואב לששה ילדים. הוא היה מכור לסמים בין השנים 1995 ו- 2004, נגמל מסמים ושקם את עצמו, כך ששליחתו למאסר בעת הזו, עלולה להביא לטמיון כל מאמצי השיקום. המערער עובד כיום בעבודות בניין, אשתו עקרת בית ועברו הפלילי מהעת הרחוקה.

המערער מתנהל באופן נורמטיבי מזה זמן רב, מפרנס עצמו ומשפחתו בכבוד ובעמל כפיים, חרף ילדותו הקשה והאומללה, לטענת בא כוחו. מכאן שגם אם בית המשפט ייתן ביטוי למכלול השיקולים, ידה של הגישה השיקומית תהיה על העליונה, זאת משום חובת האיזון המתבקשת ביניהם תוך שהוא מפנה לע"פ 212/92 פלוני נגד מדינת ישראל, פ"ד לד (2) 421.

עוד טוען המערער כי בימ"ש קמא טעה עת לא בחן את הפן השיקומי ולא נתן דעתו על ענישה שתרחיקו מהעבריינות שהשפעתה השלילית עליו רבה ביותר. בעניין זה הפנה בסיכומיו לפסיקה רבה שמצדדת במתן הבכורה לשיקולי השיקום והחזרת העבריין למוטב. מכל זה ראוי המערער לרחמי בית המשפט, לגישת בא כוחו.

טענה נוספת שלא הובהרה במידה מספקת היא סטיית בימ"ש קמא מכלל אחידות הענישה. טענה זו נטענה בהודעת הערעור ועליה לא חזר ב"כ המערער בטיעוניו בעל פה.

המערער מסיים את הודעת הערעור באמירה כי בימ"ש זה מתבקש לקבל את הערעור, לבטל את עונש המאסר בפועל ולהפנותו לממונה על עבודות השירות, שיתבקש להגיש חוות דעת עדכנית ונוספת.

המשיבה מתנגדת וטוענת כי חוות דעתו השלילית של הממונה התגבשה עקב מספר גורמים ולא רק עקב זאת שמתנהלים נגד המערער מספר הליכים והיא הפנתה גם לחוות דעת הממונה מיום 6.12.07, בה שב הממונה והוסיף נימוקים אחרים המצביעים על אי התאמת המערער לעבודות שירות ובין היתר התנהגותו וההתנהלות המפרה באופן גס ובוטה את תנאי עבודות השירות ואף בראיון התגבשה ההחלטה שהמערער אינו מתאים למסגרת זו. מכאן שאין לתת משקל לכך שבית המשפט המחוזי החליט בהליך אחר (ע"פ 1199/06) להמיר את עונש המאסר בפועל לביצועו במסגרת עבודות שירות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק דינו של בימ"ש קמא ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להידחות.

עיון בתיק מראה כי בחינת התאמת המערער לעבודות שירות נעשתה בתהליך ארוך, מעמיק וענייני. כלפי המערער קיימות 25 הרשעות קודמות כאשר 12 הרשעות קודמות היו בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה וזו תאונת הדרכים השניה שבה הוא מעורב.

בימ"ש קמא בחן באופן יסודי את האפשרות להפנות את המערער לעבודות שירות ולצורך זה הוא הפנה את המערער פעם אחר פעם כדי לקבל חוות דעת הממונה, מכך ניתן ללמוד שלא נהגו במערער בפזיזות ותוך הפעלת שיקול דעת מוטעה. בימ"ש קמא נהג באיפוק ובזהירות, תוך הפעלת שיקול דעת  נכון וראוי בנסיבות העניין ומשמצא כי אין בפניו חוות דעת חיובית, ומשום שאמץ את הסדר הטיעון, לא נותרה בפניו כל דרך מלבד שליחת המערער אל מאחורי סורג ובריח.

בנסיבות העניין אינני מוצא מקום לפנות אל הממונה ולבקשו לבחון שוב את התאמת המערער לעבודות שירות. פעולותיו של הממונה העידו על בדיקה יסודית ומעמיקה והתנהגות המערער העידה על כך שהוא אינו מקיים את חובתו ואינו פועל על פי ההנחיות של הפיקוח מטעם הממונה. אין בפני מקרה בו הממונה הפעיל שיקולים המחייבים אותו לבחון עמדתו שוב וליתן נימוקים משכנעים ומבוססים - ראו בעניין זה החלטתי בתיק ע"פ  2533/07 עוקר נ' מדינת ישראל, מיום  11/10/07. (ראו גם, רע"פ 5318/06 אשרף נ' מדינת ישראל, (2006).

בענייננו הממונה פעל בכל פעם שנתבקש ובחן את הנסיבות באופן מעמיק וענייני מבלי לחסוך אמצעים וכלים, אך כאמור המערער לא סייע בידו, הקשה עליו והעמיד בפניו נימוקים המובילים למסקנה אליה הגיע, קרי אי התאמת המערער למסגרת של עבודות השירות.

המערער במו ידיו הביא לקביעה של אי התאמה למסגרת של עבודות השירות. הוא הפר בעבר את תנאי עבודות השירות, איחר לתחילת עבודות השירות ועזב לפני הזמן. הוא נעדר ללא סיבה מוצדקת, על כן, ניתן לומר כי אם יש לו על מי להלין, הרי שרק על התנהגותו ועל עצמו בלבד.

בחנתי גם את שאלת סבירות העונש שהוטל על המערער, הגם שהתגבש במסגרת הסדר טיעון, ולא מצאתי כי העונש שהושת עליו, חורג מרמת הענישה המקובלת. העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי הצדיקו עונש חמור יותר מזה שבהסדר הטיעון, כך שההסדר עשה עימו חסד ובימ"ש קמא הוסיף וצעד צעד נוסף לקראת המערער עת החליט לקבל את ההסדר ולהשית את העונש המוסכם תוך הפעלה חופפת של עונשי הפסילה.

עוד יש לציין שעיון בהסדר הטיעון כפי שבא לידי ביטוי בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, מראה באופן ברור שבהסדר נקבע במפורש כי העונש יהיה 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בכפוף לאישור הממונה. מכאן שהיה על המערער לצפות שאם לא תבוא המלצה חיובית מטעם הממונה, הרי שהוא ירצה עונש זה מאורחי סורג ובריח. ראו לעניין זה, רע"פ 3603/07 היאגנה נ' מדינת ישראל , (2007).