פסק-דין בתיק עפ 3046/08

א.         בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחדרה, ת.פ. 2603/04 (כב' השופטת פ. ארגמן), מיום 20.5.07, לפיה הורשע המערער בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכן בפנינו ערעור על גזר דינו של כב' בית המשפט קמא מיום 7.1.08.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המשיבה  הגישה כנגד המערער כתב אישום בו נטענו הטענות הבאות: שנתיים עובר למועד הגשת כתב האישום (שהוגש ביום 2.8.04) היתה המתלוננת בת זוגו של המערער (יליד שנת 1961), ולהם שני ילדים משותפים.

בתאריך 26.7.04 סמוך לשעה 01:30 לפנות בוקר, בביתה (למעשה: הקרוואן) של המתלוננת במושב, הסיג המערער את גבולה של המתלוננת במטרה לעבור עבירה תוך כדי שהוא נושא סכין יפנית שהיא נשק קר. המערער קרע את חלון הקרוואן במזיד ונכנס לתוכו. במעשים אלה הפר המערער צו הגנה שניתן כנגדו בבית המשפט ביום 9.9.03 (ת.פ. 5392/02), שאסר עליו, בין היתר, להכנס לדירת המתלוננת או להימצא בקירבתה.

בהמשך ההתרחשויות גרם המערער לחבלה חמורה שלא כדין במתלונן אשר שהה באותה עת בקרוואן יחד עם המתלוננת בכך שחתך אותו בפניו - בלחי השמאלית, באמצעות סכין יפנית (להלן: "הדקירה").

נטען בכתב האישום שבמעשיו אלה החזיק המערער בסכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו מבלי שהוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה. כתוצאה מן הדקירה הועבר המתלונן באמבולנס לבית החולים ונזקק לטיפול רפואי.

המשיבה ייחסה למערער בכתב האישום את העבירות הבאות: הסגת גבול כדי לעבור עבירה - לפי סעיף 447 (ב) של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), היזק בזדון - לפי סעיף 452 של חוק העונשין, הפרת הוראה חוקית - לפי סעיף 287 (א) של חוק העונשין, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 335 (א) (1) + 333 של חוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין - לפי סעיף 186(א) של חוק העונשין.

ג.          המערער כפר בעובדות כתב האישום וכן העלה טענת אליבי, דהיינו, שבשעת האירוע הוא היה בביתו.

בפני כב' בית המשפט קמא נפרשה מערכת הראיות בשלמותה.

כעולה מהכרעת הדין מתקיימת בין המערער לבין המתלוננת, המתלונן, ועדים נוספים בפרשה, מערכת יחסים מורכבת ולעיתים מסובכת רגשית על רקע קשרים זוגיים משתנים, כאשר גם לילדיהם של המערער והמתלוננת השפעה על ההתרחשויות.

מעדות המתלוננת בבית המשפט עולה שהיא ניהלה עם המערער מערכת זוגית משותפת כשבע שנים, ובמסגרת התא המשפחתי נולדו להם שני ילדים משותפים. למתלוננת ילד נוסף ממערכת יחסים קודמת. למערער היו גם כן מערכות יחסים קודמות, וגם לו שני ילדים נוספים מאותן מערכות יחסים קודמות.

במועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, ניתקו המערער והמתלוננת את הקשר הזוגי - משפחתי שלהם לתקופה של כשנה ומחצה.

ד.         לפי גירסת המתלוננת, הגיע אליה, באותו יום בו היא שהתה  בקרוואן בו התגוררה עם הילדים במושב, בשעה 22:00 לערך, המתלונן, שהיה חבר שלה מלפני חמש עשרה שנה, אשר בא לבקר אותה.

במהלך שיחתם צילצל הטלפון מספר פעמים, אך איש לא דיבר מן העבר השני של הקו. לאחר מספר צילצולים צילצל הטלפון פעם נוספת, ומן העבר השני של הקו ביקש מישהו שהמתלוננת תפתח את הדלת. המתלוננת שמעה את הקול מעבר לדלת וזיהתה אותו כקולו של המערער, וסירבה לפתוח את הדלת. היה זה בין השעה 01:00 לשעה 02:00 לפנות בוקר.

המתלוננת ביקשה מן המערער לעזוב את המקום, ושמעה רעש חיתוך של רשת החלון שמעל הספה בסלון. המערער הגיח פנימה ותוך שניות חתך את המתלונן באיזור הלחי באמצעות סכין שבידו כשחצי גופו של המערער עדיין מחוץ לקרוואן.

המתלוננת טענה שהבחינה במערער בשעת מעשה. בהמשך נכנס המערער לתוך הקרוואן ונעמד מולה ואזי פתחה המתלוננת את הדלת, רצה החוצה והחלה לצעוק.

המערער נשאר בתוך הקרוואן כשהסכין בידו. הילדים התעוררו והספיקו לראות את המערער שברח לרכבו שחנה על הכביש.

ה.         המערער מצידו הכחיש את כל המיוחס לו וטען שכלל לא יצא מביתו מאז שעות הערב של תאריך 25.7.04 והוסיף וטען שהיה בביתו עם רעייתו וכן ילדתו.

המערער טען שהמתלוננת מעלילה עליו ומבקשת להתנקם בו על כך שעזב אותה ועבר להתגורר עם חברתה.