פסק-דין בתיק עפ 3025/08

א.         בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א. גופמן) בת.פ. 1301/07, מיום 15/10/07, שלפיה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכן ערעור על גזר הדין מיום 25/11/07.

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

כנגד המערער יליד שנת 1977, הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. באישום הראשון נטען שבתאריך 12/3/07 סמוך לשעה 01:00 התפרץ המערער למספרה באום אל פחם בכך שעקר בידיו את הסורגים בחלקה האחורי של המספרה, פתח את חלון המספרה שלא היה נעול, נכנס לתוכה וגנב מן המספרה מערכת סטריאו, מכונת תספורת חשמלית, מספריים מקצועיות וכסף מזומן (כ-400 ש"ח).

נטען בכתב האישום ששווי הגניבה מוערך בכמה אלפי שקלים.

העבירות שיוחסו למערער באישום הראשון הינם פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407 (ב) של חוק העונשין, והיזק לרכוש במזיד עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

באישום השני נטען שבתאריך 5/3/07 סמוך לשעה 03:00 התפרץ המערער לטנדר הפיג'ו של המתלונן ג'מיל מחאמיד בכך ששבר באמצעות אבן את החלון הימני קדמי שליד מושב הנהג, פתח את הדלת ונכנס לתוך הרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע. לאחר שהתפרץ המערער לרכב הנ"ל גנב מתוכו, כך נטען בכתב האישום "קונגו" בצבע צהוב שחור, "קונגו" בצבע ירוק ומקדחה, כששווי הגניבה מוערך בסכום של כ-7,000 ש"ח.

האישום השני מייחס למערער עבירות של התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, עבירה לפי סעיף 413 ו' של חוק העונשין, גניבה מתוך רכב לפי סעיף 413 ד' לחוק העונשין, וחבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

ג.          המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את העדויות וביום 15/10/07 ניתנה הכרעת הדין.

ד.         בהכרעת הדין מציין בית המשפט קמא שבהודעה שמסר במשטרה ביום 1/4/07 הודה המערער שאכן פרץ למספרה וכן פרץ לרכבו של ג'מיל יוסף. באשר לפריצה למספרה פירט המערער בהודעתו בפירוט רב ביותר את כל תהליך הפריצה ובכלל זה את השעה בה ביצע אותה, את דרך עקירת הסורגים תוך ציון העובדה שמדובר בסורגי הברגה, וכן פירט את אופן כניסתו (דרך חלון שהיה פתוח), את הפריטים שנגנבו, את צבעם, היכן היו מונחים ולמי מסר את הציוד.

הנאשם שלל את גניבת המספריים, וכן פירט ממי רכש סמים לאחר הפריצה.

מוסיף בית משפט קמא שגם לגבי הפריצה לרכבו של ג'מיל מחאמיד ניתן תיאור מפורט.

למעשה עסקינן בהודאה של המערער במשטרה, ובית משפט קמא קבע שהודאה זו של המערער היא קבילה וכי המערער אמר את דבריו תוך שהוא מבין את משמעותם ללא כל לחץ או השפעה בלתי הוגנת.

החוקר דורגאם עלימי, הדובר ערבית, הצהיר כי החקירה נערכה בערבית אם כי היא לא נרשמה בערבית הואיל ונוהל זה הודע לחוקר רק לאחר מכן. מר עלימי ציין שבעת החקירה מיום 1/4/07 הנאשם לא היה במצב של "חסך" בסם, והוסיף שאילו היה המערער במצב חריג הוא היה מפסיק את החקירה כפי שאכן עשה בחקירה הראשונה.

בית משפט קמא קבע שדברי החוקר אמינים עליו לחלוטין וכי אין לו ספק שמהות החשדות הובררה למערער היטב בשפה הערבית, ודבריו נרשמו בעברית על ידי החוקר בהתאם למה שנאמר לו על ידי המערער.

בית משפט קמא מסביר שאמינות הודאתו של המערער עולה מן הפירוט הרב של נסיבות ביצוע הגניבות ובכלל זה מועדי הפריצות, דרך ביצוען, פירוט מדוייק של הפריטים שנגנבו, למי נמכרו וכו'.

בית משפט קמא שלל מכל וכל את הטענה שהמערער היה "בקריז" כשנגבתה ממנו הודעתו השניה.

ה.         בעדותו בבית המשפט טען המערער שכאשר הוא "בקריז" הוא בחולשה גופנית ו"דורש לישון", ותיאורו זה של המערער, כך קבע בית משפט קמא, מתיישב יותר עם כך שבהודעתו הראשונה במשטרה (בה לא הודה במעשה), הוא היה "בקריז" בעוד שבהודעה השניה הוא היה במצב רגיל, כפי שהעיד החוקר.

הסניגור טען בפני בית משפט קמא שהמערער הודה בביצוע העבירות רק בגלל היזקקותו לסם. ואולם בית משפט קמא דחה טענה זו של הסניגור והוסיף שהמערער התפאר במהלך עדותו בבית המשפט על היותו מומחה לפריצות מכל הסוגים "ושהוא אוהב את זה".

כותב בית משפט קמא בהכרעת הדין שעל מנת שהמערער יודה בפריצות ובגניבות אין צורך שיהא "בקריז" או במצב של היזקקות דחופה לסם, שהרי המערער עצמו בבית המשפט, ללא כל לחץ, מתפאר במומחיותו לפריצות, וטוען שהוא עוסק בכך מזה שנים רבות.