פסק-דין בתיק עפ 30236/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק תד' 3230/05, מיום 7.3.06. המערערת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: חוסר זהירות; גרימת נזק לרכוש או אדם, וכן, רכב ביטחון.

2.         בגין כך השית בית משפט קמא על המערערת את העונשים הבאים: 3 חודשי פסילה בפועל; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, וכן, קנס בסך 1,000 ש"ח.

3.         בא כוח המערערת העלה טענות טכניות, שאליהן אין מקום להתייחס, משום שברור כי מדובר בטעות סופר זניחה. מעבר לכך, טוען הסנגור כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת. המערערת הינה נהגת אמבולנס, שהנו רכב ביטחון בהגדרתו. אף שהמערערת נסעה בנתיב השמאלי (מבין שני נתיבים לכיוון ישר) במהירות איטית מאוד והפעילה את הסירנה, לא יכלה לראות את רכב המתלונן עולה מכביש בגין דרום אל הצומת. הכביש ממנו עלה המתלונן, הנמצא בצד ימין לכיוון נסיעת המערערת, מוסתר בגדר ביטון ולא ניתן היה לראות את רכב המתלונן מבעוד מועד כשהוא מתקרב לצומת, כאשר שדה הראיה שלפניה היה מצומצם ביותר. בכך, נקטה, לדעתו, המערערת בכל אמצעי הזהירות העומדים לרשותה והתרחשות התאונה, בנסיבות אלה, הייתה בלתי נמנעת. בנוסף לכך, מונה הסנגור חסרים בחקירת האירוע על ידי הבוחן, כגון בחינת גובה גדר הבטון "באופן מדויק". הוא מציין עוד, כי הצומת בו מדובר, הנו בעייתי ביותר בעיקר בגלל שדה הראייה המוגבל לאלה הבאים לכיוון קריית הממשלה בואך מקריית משה.

4.         באשר לעונש, ציין הסנגור שמדובר בעונש חמור. אף התביעה ביקשה בערכאה הקודמת להשית על המערערת עונש מינימאלי שיש ליתן במקרים כגון אלה. בנוסף לכך, מציין הסנגור כי המערערת אף קיבלה עונש נוסף ממקום עבודתה, פסילה מלנהוג באמבולנס למשך 45 יום, דבר שלא נלקח בחשבון ע"י בית המשפט קמא. עברה התעבורתי של המערערת כולל הרשעה אחת בלבד, אף שהיא נוהגת משנת 1996.

5.         בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. הבוחן ציין בעדותו שניתן לראות את הגג של הרכב המגיע  מאחורי גדר הבטון. באשר לנתיב בו נסעה המערערת, הוא מציין שעל פי התמונות ועדות הבוחן, היא נסעה דווקא בנתיב הימני ולא השמאלי, והדבר מקבל תמיכה מהודעת המערערת עצמה במשטרה. באשר לטענה שזו תאונה בלתי נמנעת, מציין בא כוח המשיבה, כי אין לקבל את הטענה שכאילו כל תאונה במקום האמור, הנה בלתי נמנעת. נהג המגיע לצומת בעייתי, עליו להיזהר זהירות משנה ולנקוט בכל אמצעי הזהירות המתחייבים.

6.         באשר לערעור על גזר הדין, השאיר בא כוח המשיבה את הדבר לשיקול דעת בית המשפט, בעיקר נוכח העובדה שהמערערת הושעתה מעבודתה למשך 45 ימים מטעם מקום עבודתה בגין התאונה.

7.         דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. הלכה היא שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בקביעות כגון אלו כדבר שבשגרה, וכי הדבר כרוך בקיומם של נימוקים כבדי משקל המחייבים זאת. נימוקים כאלו לא מצאתי בערעור דנן.

8.         מעבר לכך, ולגופו של עניין, אציין, כי אין ממש בטענה שהמערערת נהגה בנתיב השמאלי. התמונות, בעיקר תמונה 6, 10 ו- 11 והתרשים, תומכים בקביעה כי המערערת נסעה בנתיב הימני ולא בשמאלי. טענתו של בא כוח המשיבה, שבגין התאונה נטה רכב האמבולנס לצד שמאל הנה טענה הגיונית ואפשרית, והדבר מעיד על כך שהמערערת הבחינה במתלונן ממרחק קצר ביותר, ולא שתה את לבה לכלי הרכב העולים מכביש בגין מצד ימין. הבוחן ציין בעדותו כי ניתן לראות את הגג של רכב המתלונן: "החלק העליון, את הגג, מפנה לתמונות מספר 10 וגם לתמונות 11,12" (עמ' 4, ש' 15 לפרוטוקול). המערערת עצמה לא שללה באופן מוחלט את האפשרות שהיא נסעה ימינה. היא ציינה בהודעתה כי היא נסעה "בנתיב השמאלי או באמצע הכביש" (ש' 16).

9.         לעניין שדה הראייה, מציין הבוחן כי "הייתה יכולה לראות אותו [המתלונן, ע.ח] שהוא עוד בפנים" (עמ' 4, ש' 4-5), לאור העובדה ששדה הראיה הוא בין 10-15 מטר מקו הצומת, כלומר, המערערת יכולה הייתה להבחין ברכב המתלונן ממרחק של 10-15 מטר מקו הצומת (עמ' 4, ש' 10-12 לפרוט', עמ' 5, ש' 29).

בנוסף לאמור, ברור מהתרשים ומהתמונות, כי המתלונן נסע כברת דרך מקצה קיר הבטון ועד שקרתה התנגשות.

10.       באשר לחומרת העונש, בשולי הדברים אציין כי בניגוד לטענת ב"כ המערערת לא   ביקשה התביעה בערכאה הקודמת להשית על המערערת עונש מינימאלי אלא מינימום של שלושה חודשי פסילה. ולעניין העונש עצמו: המערערת הושעתה מנהיגת רכב אמבולנס, שהוא מקור פרנסתה, ברור מפרוטוקול בית המשפט שעובדה זו לא נלקחה בחשבון על ידו. לאור האמור, ונוכח העובדה שאף שהמערערת נוהגת מזה כעשר שנים והיא צברה רק הרשעה קלה אחת, וכי עיקר הנזק היה ברכוש, אני מוצא לנכון להתערב בגזר הדין במובן זה שאני מעמיד את תקופת הפסילה בפועל על 21 ימים בלבד חלף שלושת החודשים שגזר בית המשפט קמא. יתר פרטי רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

המערערת תפקיד את רישיונה עד יום 3.9.06. הקנס ישולם בתנאים אשר קבע בית המשפט החל מיום 3.9.06.

ניתן היום, ט' באב תשס"ו (3 באוגוסט 2006), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: