פסק-דין בתיק עפ 2792/07

1.         בפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ר. בש) מיום 11.11.07 בת.פ. 1786/05.

2.         המערער הורשע , על פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק שלא כדין (לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977). על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתאריך 5.4.05 החזיק המערער, ללא רשות כדין, ציוד ונשק כדלקמן:

888 כדורי 5.56 מ"מ

7 מחסניות לרוס"ר מסוג 16-M

7 מחסניות לרוס"ר מסוג גליל

1 מחנית לתמ"ק עוזי

מיכל המכיל אבקשת שריפה

רימון יד מס' 26 נפיץ/רסס

רימון יד מס' 30 /הלם מתוצרת תע"ש

רימון יד מס' 5 - עשן כחול

רימון יד מס' 606 מתפצל גז/קולח.

בתאריך 4.5.05 החזיק המערער , ללא רשות, רובה סער מסוג גליל ובתוכו מחסנית.

לבקשת המערער ערך שירות המבחן שני תסקירים בעניינו. בפני שירות המבחן הוא פירט את נסיבות חייו הקשות, לרבות הסתבכותו בסמים, וטען כי מדובר בנשק שהושאר ברשותו על ידי אביו המנוח, והוא המשיך והחזיק בו מבלי ששקל לעומק את ההשלכות הנובעות מכך. טען כי לא התכוון לעשות שימוש לרעה בנשק.

מאחר והמערער נמצא בהליך גמילה מסמים המליץ שירות המבחן להעמידו במבחן ולהטיל עליו של"צ ולא להטיל עליו מאסר שיקטע את הליך שיקומו.

המשיבה הציגה בפני בימ"ש קמא את המרשם הפלילי של המערער ממנו עולה כי לחובתו שלוש הרשעות בעבירות חמורות ביותר על פקודת הסמים המסוכנים וכי ריצה בעבר עונשי מאסר. הרשעתו האחרונה היא משנת 1993.

המשיבה ביקשה להחמיר בעונשו של המערער , כאשר היא מדגישה את עברו המכביד של המערער, חומרת העבירה בה הורשע בתיק זה , במיוחד לאור הכמות הגדולה של הנשק שנמצא ברשות המערער שלא כדין, הסכנה הכרוכה בעבירות ממין זה והצורך בהרתעה.

המערער טען כי מאז שחרורו למעצר בית בשנת 2005 לא נזקפו לחובתו עבירות כלשהן, מדובר בנשק שהושאר ברשותו על ידי אביו המנוח לפני שנים רבות והוא הפנים את חומרת העבירות  . המערער ביקש לשים את הדגש בעניינו על הפן השיקומי תוך שהוא מפנה להמלצות שירות המבחן.

בגזר הדין מיום 11.11.07 הדגיש בימ"ש קמא את חומרת העבירה בה הורשע המערער והצורך בענישה מחמירה בעבירה מסוג זה. מנגד, לקח בימ"ש קמא בחשבון את העובדה כי מזה 14 שנה לא נזקפו לחובת המערער הרשעות, הוא שיקם חייו והחל בהליך טיפולי. בסופו של יום קבע בימ"ש קמא כי יש להעדיף את אינטרס הציבור על פני האינטרס האישי והנסיבות האישיות והשית על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שנתיים שלא יעבור עבירה מסוג פשע ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים , שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

3.         גזר דין זה הינו נשוא שני הערעורים שבפנינו. בע"פ 2792/07 השיג המערער על חומרת העונש שנגזר עליו וטען כי בימ"ש קמא לא ייחס חשיבות מספקת לנסיבות האישיות. לטענתו, בנסיבותיו המיוחדות היה מקום להעדיף את הפן האישי - שיקומי על פני הפן הציבורי, כאשר מאסר בפועל יביא לקטיעת ההליך החיובי בו הוא מצוי.