פסק-דין בתיק עפ 2767/07

בפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 27.11.07, על ידי  כב' השופט א. סלאמה בתיק ת' 4319/07.

המערער היה מיוצג בבימ"ש קמא. את הערעור הגיש תחילה בעצמו, אך בשלב מסוים הוגשה ב"ש 1021/07 ערוכה על ידי באי כוחו עוה"ד סובול וסטולר ובמסגרתה הוא ביקש רשות לחזור בו מהודאתו, תוך שהוא מבקש להוסיף נימוקים נוספים להודעת הערעור.

בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה נוספת ב"ש 4575/07 ובה ביקש עיכוב גזר הדין. לא מצאתי צורך לדון בה, משום ששמעתי את הערעור, כך שהבקשה התייתרה, לטעמי, ואני מוחק אותה.

ואלו הן העובדות שצריכות לעניין

המערער הודה והורשע בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(ד) לפקודת התעבורה,
התשכ"א-1961 (להלן, "הפקודה"). מכתב האישום עולה כי ביום 1.4.07, בשעה 04:16, ביציאה מקיבוץ יגור ובכניסה לאיזור התעשייה, נהג המערער ברכבו כשהוא שיכור. נערכה לו בדיקה בינשוף ונמצא בגופו 320 מקרוגרם אלכוהול לכל ליטר אחד של אוויר נשוף, כמות העולה על הכמות המותרת בדין.

המערער הודה באמצעות בא כוחו, עו"ד ש.איל, בימ"ש קמא הרשיעו בדין וגזר את דינו לעונשים הבאים: מאסר של 4 חודשים על תנאי לשלוש שנים שיופעל אם יעבור עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודה, או עבירה בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודה או בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, קנס כספי בסך של 1200 ש"ח או 12 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם בשלושה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 27.12.07, פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים כשמתקופה זו יופחתו 30 ימי הפסילה המנהלית ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים, לשלוש שנים, שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירה מהתוספת הראשונה או השניה לפקודה.

טענות הצדדים בערעור

 הערעור הופנה תחילה כנגד חומרת הדין ובשלב מאוחר נתבקש ביטול ההודאה והחזרת הדיון לבימ"ש קמא.

טענות המערער

בהודעת הערעור שהגיש בעצמו נטען כי הוא בן 25 שנים,עובד כשכיר בבית מלון, יצא "ממקום בילוי" כהגדרתו, עצר אותו שוטר שבדק את רמת אלכוהול בגופו ומצאה כאמור לעיל, על אף שבדיקת המאפיינים, לא תמכה בתוצאה זו ואף הוא חש מפוכח, עובדה שנאמרה לו על ידי השוטר הבודק, גם כן.

עם התקרב מועד המשפט פנה לעו"ד ושכר שירותיו. הסנגור הסביר לו כי סיכוייו קלושים ביותר. עוד טען המערער כי הסבירו לו שאם לא יודה"...יענישו אותו בחומרה .." והוא עלול לאבד   "... את רישיון הנהיגה... לשנתיים או יותר." - (סעיף 8 להודעת הערעור.).

המערער הוסיף וטען כי הוא נהג נורמטיבי ללא הרשעות קודמות, כך שהוא סבור כי הוטעה עת הודה בעבירה שיוחסה לו ובעניין זה אמר: "...לא נותר אלא לוותר על כבודי ועל האמת שלי ולהודות במה שלא היה ולא נברא.". המערער המשיך וכתב כי: "... איך יכול אדם לדעת את ריכוז האלכוהול בדמו? אני רק יכול לומר בשפת בני אדם שלא הייתי שיכור" -( סעיף 9 להודעת הערעור).

המערער מלין על כך, שבימ"ש קמא הטיל עליו מאסר מותנה. המערער התייעץ עם עורכי דין נוספים ועם אנשים אחרים שגרסו כי פעולות המשטרה לא היו חוקיות וכי בדיקת הינשוף אינה וודאית, לדבריו. הוא סבור כי הודה במה שלא עשה, לכן ביקש ביטול פסק דינו של בית משפט קמא והחזרת העניין אליו.

הדיון בערעור היה קבוע ליום 3.1.08 וביום 2.1.08 הגיש המערער באמצעות ב"כ עו"ד צ. סובול ועו"ד סטולר את הבקשה 1021/08 ובה ביקש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו בבימ"ש קמא, עקב זאת לבטל את פסק הדין ולהורות על החזרת העניין דלמטה לדיון מחדש.

המערער הוסיף וטען באמצעות ב"כ כי הוא שתה רק "כוסית אחת בלבד כ- 4 שעות לפני הבדיקה", כי הבדיקה לא נערכה כמתחייב, לא המתינו 15 דקות מאז עוכב ועד לבדיקה , לכן הוא ביקש מב"כ הקודם לקבוע את התיק לשמיעה, (סעיף 4 לבקשה) וכי במועד הדיון "היה עומס רב ... ולחץ רב הופעל על ידי התביעה כדי לסיים את התיק." ועל כן, עורך דינו שינה את עמדתו והפעיל "...לחץ בלתי הוגן על המבקש ( המערער - כ. ס.), תוך איום כי במידה ולא יודה יהיה צפוי למספר שנות פסילה רב וכי התביעה אף תבקש להשית עליו מאסר בפועל." -  (סעיף 5 לבקשה).

המערער הוסיף וטען בבקשה, כי עורך דינו הטעה אותו ואמר לו כי אם "...יזדרז ויודה, אזי צפוי לעונש מינימאלי (לא יותר מ-5 חודשי פסילה), דברים שהביאו אותו להודות" - (סעיף 6 לבקשה).

ב"כ המערער הפנה את טיעוניו לחומר החקירה ותהליכי בדיקת הינשוף ואי קיום ההנחיות המחייבות בבדיקה מעין זו, אם כי לא צירף כל חומר. הוא סבור כי השארת פסק הדין על כנו, עלול להנציח עיוות דין, מכאן הצורך לתת למערער את ההזדמנות לחזור בו מהודאתו ולהחזיר את הדיון לבית המשפט לתעבורה.

ב"כ  המערער חזרו על הטענות הנ"ל  בפניי והפנו לפסיקה.

טענות המשיבה

המשיבה טענה כי למערער 3 הרשעות קודמות, לכן אין לומר כי עברו נקי. הוא נוהג משנת 99', הודה בהיותו מיוצג וכי אין לקבל את טענותיו ביחס להטעיה וללחץ שכביכול הופעל עליו. טענות מהסוג הזה אינן נכונות ואינן מוצדקות ובעניין זה הוא הפנה לע"פ 6606/07 מזרחי נ' מדינת ישראל, (2007).

המשיבה הוסיפה ומסרה כי גם בהקשר לטענות שהופנו כנגד הבדיקה, אין כל ממש ובעניין זה הפנתה לרע"פ 5558/07 יהודה נ' מדינת ישראל, (2007).

לאור כל אלה ביקשה המשיבה, לדחות את הערעור.