פסק-דין בתיק עפ 2756/07

בפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 31.10.07 על ידי כב' השופט א. סלאמה, בתיק ת 6035/07.

המערער מבקש לחזור בו מהודאתו ולחלופין מפנה את ערעורו כנגד העונש וחומרת הדין.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). מעובדות כתב האישום עולה, כי המערער נהג ברכבו, כשבגופו נמצאת כמות אלכוהול העולה על המותר ואשר הגיעה ל- 280 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אוויר נשוף.

לאחר שהמערער הודה, גזר עליו בימ"ש קמא 18 חודשי פסילה בפועל, בניכוי חודש פסילה מינהלית, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כמפורט בגזר הדין של בימ"ש קמא, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר דינו של בימ"ש קמא וקנס בסך 1,200 ש"ח.

המערער טען בהודעת הערעור, כי הודאתו התבססה על דברי התובע, שאמר לו, לטענתו, כי על פי הערכתו עונש הפסילה יהיה בן 7 עד 8 חודשים, בעוד אם הוא יעמוד על כפירתו, יהיה צפוי לשנתיים פסילה בפועל ומאסר במסגרת "עבודות שירות או של"צ", ראה סעיף 3 להודעת הערעור.

המערער אישר בהודעת הערעור וגם הדבר עולה מפסק הדין של בימ"ש קמא, כי במהלך הדיון הסביר לו בימ"ש, שבגין העבירה בה הורשע קיים עונש פסילה מינימאלי של שנתיים וכי בית המשפט רשאי לסטות מעונש זה, מנימוקים שירשום. המערער טוען שלאור ההסברים הנ"ל ודברי התובע בבימ"ש קמא, הוא הודה.

המערער טוען, כי מלכתחילה הוא התכוון לכפור בעובדות, משום שעובר לבדיקה לא המתינו 15 דקות מאז עיכובו ע"י השוטרים ועד לבדיקת הנשיפה, לא הוסבר לו כי אסור לו לעשן 15 דקות לפני הבדיקה (ראה סעיף 7 הודעת הערעור) ונאמר לו גם שקיימת מחלוקת באשר לאמינות הבדיקה. עוד טען המערער כי דו"ח המאפיינים הצביע על התנהגות רגילה ללא כל דופי, לא היו סימנים המעידים על חוסר שליטה עצמית והתנהגות של אדם, שנתון תחת השפעת משקאות משכרים. לטעמו, הוא לא שתה כמות שהיה בה כדי להביא לתוצאה עליה העידה הבדיקה.

הודאת הנאשם התבססה על נתונים מוטעים ואי הבנה מטעמו, שנגרמו עקב דברי התובע בבימ"ש קמא. על כן, הוא מבקש מביהמ"ש לקבל את הערעור ולבטל את ההודאה.

לחילופין טען המערער, שהעונש שהושת עליו, אינו הולם את נסיבות המקרה, הן לאור כמות האלכוהול שנמצאה בגופו והן לאור נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער. עונש הפסילה אינו מידתי משום שהכמות שנמצאה בגופו עולה במקצת על הכמות המותרת. המערער הוסיף וטען, כי בימ"ש קמא נהג בנסיבות אלה להטיל עונשי פסילה של 6 עד 8 חודשים ובעניין זה אף הגיש אסופה של פסקי דין.

לדעת המערער, יש להטיל עליו עונש פסילה שיפחת משנה, זאת כדי לאפשר לו לקבל את רשיונו בחזרה, אחרת הוא ידרש לעבור את המבחנים הדרושים לקבלת רישיון מחדש. המערער לומד כעת בחוג להנדסאים ובזמנו הפנוי עובד כמלצר ומאז פסילתו נבצר ממנו לעבוד באופן סדיר.

מכל אלה, מתבקש ביהמ"ש לבטל את הכרעת הדין ולהחזיר את התיק לבימ"ש קמא. לחילופין, מתבקש בית המשפט להקל בדינו, כאמור לעיל.

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות. המערער הודה והורשע לאחר שבית המשפט הסביר לו היטב את משמעות הוראות החוק הנוגעות לעבירה בה הורשע (ראה עמ' 1 לפרוט' של בימ"ש קמא, הפיסקה שלפני הודאת המערער).

המערער לא העלה נימוקים שיש בהם כדי לבסס את בקשתו ולהצדיק את עתירתו לביטול הודאתו, אף בשלב הערעור. הטענה של המערער "הינה חוכמה לאחר מעשה" ובאה לעולם לאחר שנגזר דינו. אין לקבל את טענותיו המופנות כלפי התובע שהופיע בבימ"ש קמא ובעיקר דבריו נסתרים על סמך האמור בפתח הדיון בבימ"ש קמא, ממנו עולה כי בית המשפט בעצמו הסביר למערער את "משמעות הוראות החוק המיוחסות לו ואת עונש המינימום שבצידן".

המשיבה סבורה, כי אין להידרש בשלב זה, כלל וכלל, לראיות שהיו בתיק וזאת לאור הודאת המערער. מכאן, שיש לדחות את כל טענותיו ביחס למשקל הראיות שקיימות נגדו. הוסיף ב"כ המשיבה וטען כי לצורכי בדיקת הנשיפה דרושה המתנה של 5 דקות ללא עישון. עוד טען ב"כ המשיבה כי המערער לא העלה כל טענה ביחס לבדיקת הינשוף בערכאה הראשונה ואין לתת לו להעלות אותן בשלב זה.

לדעת המשיבה, העונש שהושת על המערער אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור. בימ"ש קמא חרג מעונש המינימום עקב כמות האלכוהול שנמצאה בגופו של המערער, על אף שהמשיבה סבורה כי אין בנימוק זה כדי להצדיק סטייה מעונש המינימום.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור על שני חלקיו ובעניין זה הגישה אף פסיקה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, נראה לי כי דין הערעור להידחות.

המערער לא הניח תשתית ראויה ותומכת בטענתו, שהודייתו הייתה בטעות יסודה. בימ"ש קמא הסביר למערער את מהות העבירות בהן הורשע ואת משמעות העונש המינימאלי. דברים אלה עומדים בסתירה מהותית וקוטבית לטענתו, שהתובע "הסביר" לו "כי הינו צפוי לקבל, לפי הערכתו, בין 7 עד 8 חודשי פסילה בפועל". אינני מקבל טענה עובדתית זו של המערער שאף לא טרח לצרף תצהיר מטעמו.

יש להניח כי, לו אכן פני הדברים היו כגרסת המערער, היה ניתן לצפות שתגובתו הספונטנית והמיידית תימסר לבימ"ש קמא, מייד עם מתן גזר הדין, השונה לחלוטין מהעונש שהיה צפוי לו על פי דברי התובע בבימ"ש קמא, לגרסתו.