פסק-דין בתיק עפ 2752/07

בפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה  (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 23.09.07 על ידי כב' השופטת ר. חוזה בתיק פל' 129/06.

בימ"ש קמא הרשיע את המערערת על סמך הודאתה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: " הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10 לפקודה ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

מכתב האישום עולה כי ביום 26.05.05 נהגה המערערת ברכבה בחיפה דרך בר יהודה, שם עוכבה לביקורת ע"י שוטרים.

הביקורת העלתה כי ביום 12.04.05 נפסלה המערערת לתקופה של 7 חודשים מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, זאת בתיק 1270/04. פסק הדין ניתן בנוכחותה והמערערת הפקידה את רישיון הנהיגה בתיק הנ"ל ביום 10.05.05.

בימ"ש קמא הטיל על המערערת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך של 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם בשלושה תשלומים חודשיים רצופים ושווים של 1,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 23.10.07 ואילך.

מאסר לתקופה של 18 חודשים, מתוכם תרצה המערערת מאסר בפועל של שלושה חודשים והיתרה תהיה מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים ויחול על עבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודה.

כמו כן, הורה בימ"ש קמא על הפעלת עונש של מאסר מותנה בן 3 חודשים אשר הוטל על המערערת בתיק פל' 1270/04 של בית משפט שלום לתעבורה חיפה ואשר ניתן ביום 12.04.05.

בימ"ש קמא הורה על צבירת העונשים, כך שעונש המאסר בפועל שהיה על המערערת לרצות, עמד על 6 חודשים.

זאת ועוד, המערערת נפסלה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים ובימ"ש קמא הורה על הפעלת עונש פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים, עונש שהוטל עליה בתיק פל' 1270/04 (בימ"ש לתעבורה חיפה). גם עונשי הפסילה יצטברו האחד למשנהו, כפי שקבע בימ"ש קמא, כך שעונש הפסילה יהיה לתקופה של 21 חודשים.

המערערת מלינה על כך שבימ"ש קמא החמיר איתה יתר על המידה ולכן היא ממקדת את ערעורה כנגד כל רכיבי העונש, זולת הקנס.

המערערת טוענת כי בינה לבין המשיבה התגבש הסדר טיעון, שעל פיו התחייבה האחרונה לאמץ את המלצת שירות המבחן ובעניין זה הוגש לבימ"ש קמא המסמך שסומן נ/1. לטענת הסנגור הנוסח של המסמך הנ"ל, תומך בטענת המערערת ומחזק את דבריה, שאכן המשיבה הסכימה לאמץ את המלצות שירות המבחן. עוד מוצא הסנגור תימוכין לאמור לעיל בהתנהלות הדיון מיום 12.09.06, בו הודתה המערערת. בדיון זה, ביקשה המשיבה מביהמ"ש להורות על הגשת תסקיר של שירות המבחן ביחס למערערת.

מכל זה מבקש הסנגור מבית המשפט לקבוע כי אכן התגבש הסדר טיעון בין המערערת לבין המשיבה. אציין כי עד לשלב זה, המערערת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין.

בשלב זה החל לייצג את המערערת עו"ד יוסי טורס. הוא טוען כי אמנם בשלב זה לא נכנס לתוקפו סעיף 15א' לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, אשר מטיל חובה על המשיבה להודיע על כוונתה לדרוש מאסר בפועל. אך באותה עת, היה על המשיבה להודיע לבית המשפט מייד עם פתיחת ההליך אודות כוונתה הנ"ל, על מנת שיהיה ניתן למנות לה סנגור כמתחייב מתקנה 4 לתקנות הסנגוריה הציבורית.

הסנגור סבור כי, משלא הודיעה המשיבה על כוונתה לבקש מאסר בפועל ולא פעלה על פי תקנה 4 לתקנות הסנגוריה הציבורית ובעיקר משום שהמערערת לא הייתה מיוצגת בשלב זה, המשיבה הייתה חייבת במצב דברים זה, שלא לבקש הטלת מאסר בפועל, זאת כנדבך חשוב ביותר של ההליך ההוגן.

מכל אלה, מתבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולאמץ את המלצת שירות המבחן, תוך הארכת עונש המאסר המותנה והטלת צו שירות לתועלת הציבור.

לחילופין, טען הסנגור כי במידה וביהמ"ש לא יקבל את עתירת המערערת הנ"ל, הוא מתבקש להורות על העמדת עונש המאסר בפועל, על שלושה חודשים.

עוד טען הסנגור, כי טעה בימ"ש קמא כאשר הטיל על המערערת עונש מאסר מותנה ארוך בן 15 חודשים לבל תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה. לכן, ביהמ"ש הזה מתבקש לקצר את עונש המאסר המותנה הנ"ל. עונש מאסר מותנה ארוך עלול ליצור סיטואציה קשה ותעמיד בית משפט בפני הדילמה של הפעלת המאסר המותנה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ולו תהיה נהיגה רגעית. הסנגור הפנה בעניין זה לרע"פ 5798/00, 6115/00 סעיד נ' מדינת ישראל, פד"י
נה(3) 1 וע"פ 229/78 סעדיה נ' מדינת ישראל, פד"י לב(3) עמ' 256, שם נאמר:

"הקושי הוא כאמור בהפעלת המאסר על תנאי שלכל הדעות יהווה החמרה שאליה לא התכוון השופט המלומד. מן הראוי להדגיש זאת שוב ושוב, כי בתי- המשפט לא תמיד מטילים עונש מאסר על תנאי בשומרם על הפרופורציה המתאימה בקשר לתקופת המאסר על תנאי וקובעים אותה ללא יחס סביר למהות העבירה".